גם דברים טובים

קורים גם דברים יותר אופטימיים ורציתי לספר לכם על אחד שקרה בג'סר א זרקה

מתחמם או לא?

כמו רבים מאיתנו גם אני עוקב בעניין אחרי התחממות כדור הארץ. אבל שלא כמו רבים אחרים אני חושב שהכדור מתחמם או שאינו מתחמם לא רק בגללינו. ראשית יש את עניין כתמי השמש שנעלמו ממנה לזמן ארוך במיוחד ותורמים רבות לעיניניינו. שנית יש את הרי הגעש שמסרבים להתפרץ ולהשפיע ענני עשן לאטמוספירה שיקררו את עולמנו (ראה שנת 1992) אבל לאחרונה בעקבות המעקב ארוח הטווח שלי חשבתי לתומי שמי שגורם להתחממות כדור הארץ הוא אנחנו במעשי ידינו אבל מכיוון אחר לגמרי. שוחרי איכות הסביבה הכריחו אותנו בשנות השבעים להתקין בכל רכב מסנן קטליטי, מנועינו התפתחו ושורפים את הדלקים באופן טוב בהרבה ובכך משחררים לאטמוספירה הרבה פחות חלקיקי זיהום (אבל אותה כמות CO2). המצב הוא שהאויר נקי בהרבה ורמת ההחזר של הקרינה נמוכה. לכן מתחמם כדור הארץ (אולי לא מבוסס מדעית אבל מי אמר שהכל חייב להיות מבוסס, ראו את כלכלני העולם ואמרו לי על מה מבוססות התחזיות שלהם!).
בקיצור מה שאני אומר - וכאן אני נכנס לקטע מקברי - החזירו את פליטות האויר המלוכלכות של המכוניות , את אחי הפחם של אנגליה ואת זיהום האויר לתחנות החשמל ותראו לא רק ירידה בטמפרטורות הכדור אלא גם ירידה בכמות בני האדם כתוצאה מתחלואה המקושרת לפליטות אלו.
כך נציל את כדור הארץ.

המפסידים העיקריים מהפרטת קיבוץ

בעקבות כמה ארועים בזמן האחרון נובטת בי ההכרה שהמפסידים העיקריים מהפרטה של קיבוץ הם המבוגרים. רוב חייהם הם השקיעו בייצור ההון של קיבוצם אך בהגיעם לשנותיהם הפחות פרודוקטיביות עובר הקיבוץ שינוי שבעתיו אין ביכולתם לממש את ההון הזה לחיים נוחים. ההון ממומש לייצור משכורות גבוהות למנהלנים ולפעמים נמכר ההון במחיר זול (הפרטת ענף) והופך מענף ייצרני להון השקעה שאינו ניתן למימוש כפנסיה.
הנחת היסוד של אנשים אלו היתה שבערוב ימיהם יהנו מפירות עמלם בדמות קיבוץ יצרני שיאפשר רמת חיים שווה וסבירה לכל חבריו אך במציאות מחולקת התשואה על ההון שצברו בצורה לא שיוויונית ובכך מקטינים את חלקם בהון שהוא שלהם בדין.
ברשימה קודמת ראיתי מודל קיים של הפרטה המונע את הבעיות הללו.

תנו לנו מים

כשאני מהרהר לפעמים על האימפריה הרומית אני מזכיר לעצמי שמלבד השימוש הנרחב בעבדים האימפריה הזו נזכרת אצלנו בעיקר בשל הובלת המים והדרכים המעולות שנסללו באזורנו.
בהרהרי באימפריה הישראלית החדשה אני משווה אותה לפעמים לאימפריה הרומית בקריטריונים הללו ונאנח. מכיוון שאני מתעסק במצב המים לא מעט בהיותי תושב הערבה אני יודע כבר שנים רבות שאין פתרון אחר לבעית המים אלא התפלה. האוכלוסיה באזורנו עברה מזמן את יכולת האספקה של הגשם והסובל העיקרי מהמצב הוא הטבע (והחקלאים). הפתרון הוא כה פשוט ומחיר ידוע עד שאתה תוהה לפעמים מה לא בסדר במערכת הביצועית של ישראל. המחיר לקוב מים מותפלים הוא 50 סנט . מחיר אותו כל משק בית בישראל משלם כבר היום ללא היסוס, עלות ההקמה כבר ידועה שנים ואפילו נמצאו חברות המוכנות לקחת על עצמן את עלות המימון כך שכל שנותר הוא להקים את המפעל
אז למה זה לא קורה?
אבא שלי תמיד אומר - ככה!
תנו לנו מים ותפסיקו להציף אותנו בסרטוני אימה.

מחשבות על מסים ומטרות המדינה

בעקבות הפוסט הקודם חשבתי קצת על מטרות המדינה ועל השיטות להשגת מטרות אלו. כשחשבתי על מטרות המדינה, ניסיתי להגדירן כ"השגת וקידום מטרות הפרטים המקיימים את המדינה לפי פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו". ניסוח כזה מאיר את מדינת ישראל באור חיוור מאד ונדרשתי להבנה מה מקור החיוורון הזה ומהיכן ניתן להאיר את המצב. כבר זמן רב ברור לי שרמת אי השוויון בין האוכלוסיות המרכיבות את המדינה היא הגורם הבעיתי ביותר בליקוי המאורות שלנו והמאמר הקודם הבהיר במקצת מניין יכול לבוא ניצוץ אור.

בכדי להפחית את רמת אי השוויון נדרשים כמה וכמה מאמצים. פיתוח אוכלוסיות חלשות, הקטנת ההון ה"בלתי אחראי" הנתון בידי האוכלוסיות חזקות, פיתוח הון מידע אמית ועוד ועוד. מה שקרץ לי מתוך המאמר על מצב מס הכנסה הוא שמס ההכנסה הוא האמצעי הקל ביותר להעביר הון בלתי אחראי לידי הציבור. אם נניח לרגע שהממשלה אכן תפעל לפי הגדרתי את מטרתה אזי העברת הון כזו לידי הממשלה תפנה אותו מידית אל פיתוח סולם הצרכים.
המסקנה הקצרה והברורה ממאמר זה היא שצריך להוסיף למס הכנסה עוד שתיים או שלוש מדרגות אשר בגובה הכנסה מסוים יגיעו לתשעים אחוז. הכנסה כזו צריכה להיות הכנסה שמעליה ההון נהיה בלתי אחראי ומופנה למשל לקניית גושי בניינים ברוסיה.

כמו שאדם חכם פעם אמר - למשרת מנהל יש יותר מועמדים מלמשרת מנקה הרחוב, אז למה משכורתו של המנהל גבוהה יותר?
התשובה טמונה ביכולתו של המנהל לחלק את הכסף מעצם הגדרת החברה הקפיטליסטית כגוף היררכי. מס הכנסה גבוה מגביל יכולת זו מגביר את שיוויוניות החברה לפחות במקצת.

הקשר בין מס הכנסה למצב המדינה

פעם חייתי בארה"ב שנה וחזרתי לישראל כי לא ממש נהניתי לחיות שם. אבל יש עדיין מעט דברים ששם עושים הרבה יותר טוב מבישראל והראשון שאני רוצה לספר עליו כאן הוא השגת והצגת מידע. משום מה מידע בארה"ב הוא נכס של הציבור וכבר כתבתי על זה בפוסט על היערות. הפעם קראתי כתבה על מצבת המיסים שהמדינה גובה. בכתבה מוצג גרף גובה מדרגת המס העליונה. מה שמעניין בגרף אינו גובה המס אלא מתי ואיזה ממשל הטיל את המס ומה המס עשה לכלכלת המדינה. מהגרף ברור מאד שאם מס הכנסה של העשירים גבוה המדינה פורחת כעבור 10 שנים ואם הוא נמוך המדינה מתרסקת. זה הקיצור עכשיו לפרשנות.
מדינות סוציאל דמוקרטיות מטילות מס הכנסה בשיעור שמעל ל 45% בערך ומקטינות כמה שאפשר את מס ערך מוסף. בכל מאמר מערכת בעיתוני ישראל מתואר מס ההכנסה שלנו כמכשול בפני הכלכלה, והנה בא איזנהור ומציג מס בגובה 91% ומצעיד את מדינתו להישגים שאנחנו עדיין חולמים עליהם כמו כיבוש הירח ובית ואוטו לכל פועל. אז למה זה קורה? פשוט מאד כי הכנסה פנויה מעבר לרף מסוים אינה טובה לאזרח והיא מזיקה למדינה. אם אזרח מרוויח משכורת הגיונית (150,000 ש"ח בשנה) הוא קונה בית ואוכל ואת יתר מרצו משקיע בטיפוחם ובעבודתו, אך אם אזרחית יכולה לקצץ את שכרה ל 4 מליון ש"ח היא עושקת את כולנו.
אם על שכר כזה היה מס של 90% האזרחית היתה משקיעה שכר זה בחברה או פרויקט אחר ובכך בעצם מעבירה את שכרה לביצוע עבודה אמיתית של קידום המדינה. דרך אגב כל הכבוד לאזרחית המשלמת למנכ"ל שמביא לה את המשכורת יותר מלעצמה!
לסיכום - אם רצוננו במדינה מפותחת הנתונים היבשים אומרים להעלות את מס הכנסה, יש קונים לעצה הזו?

תודה לחילן על גרף מס ההכנסה.

קרמה של קיבוצים

מאז שנולדתי עם כמה הפסקות קצרות אני חי בקיבוץ. נתקלתי השבוע בכתבה על חברי הנוע"ל בקיבוץ חנתון הנלחמים על זכותם להפוך את חנתון לקיבוץ שיתופי ונזכרתי בבעית הקרמה של הקיבוץ.
משום מה גורלו של קיבוץ ואופיו נקבעים בשנות קיומו הראשונות. קיבוץ מצליח ישרוד את שנותיו הראשונות וימשיך בדרכו, קיבוץ נכשל יבוסס בבוץ כבר בשנותיו הראשונות. כל מי שחי בקיבוץ אני מניח ראה את הקיבוצים סבבו נאבקים בקרמה שלהם ולא מצליחים להשתחרר. אנו מכירים את הקיבוצים הגאוותנים, הייקים, השיתופיים יותר וה"עירוניים" יותר.
אופיים של כל הקיבוצים הללו והצלחתם נגררים אחריהם שנים רבות וגם אם נדמה שלתקופה קצרה הקיבוץ מצליח להשתחרר מהם, עוברות 5 שנים או 10 והקיבוץ שב לסורו. קיבוצי וקיבוצם של הורי אינם שונים בזה, הקיבוצים שסביבי וכך גם חנתון נופלים לאותו מצב פעם אחר פעם, לכן רציתי להציע לחבורת הנערים מחנתון לברוח כמה שיותר מהר מהקיבוץ ולמצוא מקום שהקרמה שלו ואופיו אינם רוויים בכל כך הרבה אי הצלחה, ריב ומדון.
ליבי ליבי לכם כי חייתם שם זמן ארוך וההויה קובעת את תודעתכם שם ובקרמה הזו.
נוסו כל עוד נפשכם בכם.