קרמה של קיבוצים

מאז שנולדתי עם כמה הפסקות קצרות אני חי בקיבוץ. נתקלתי השבוע בכתבה על חברי הנוע"ל בקיבוץ חנתון הנלחמים על זכותם להפוך את חנתון לקיבוץ שיתופי ונזכרתי בבעית הקרמה של הקיבוץ.
משום מה גורלו של קיבוץ ואופיו נקבעים בשנות קיומו הראשונות. קיבוץ מצליח ישרוד את שנותיו הראשונות וימשיך בדרכו, קיבוץ נכשל יבוסס בבוץ כבר בשנותיו הראשונות. כל מי שחי בקיבוץ אני מניח ראה את הקיבוצים סבבו נאבקים בקרמה שלהם ולא מצליחים להשתחרר. אנו מכירים את הקיבוצים הגאוותנים, הייקים, השיתופיים יותר וה"עירוניים" יותר.
אופיים של כל הקיבוצים הללו והצלחתם נגררים אחריהם שנים רבות וגם אם נדמה שלתקופה קצרה הקיבוץ מצליח להשתחרר מהם, עוברות 5 שנים או 10 והקיבוץ שב לסורו. קיבוצי וקיבוצם של הורי אינם שונים בזה, הקיבוצים שסביבי וכך גם חנתון נופלים לאותו מצב פעם אחר פעם, לכן רציתי להציע לחבורת הנערים מחנתון לברוח כמה שיותר מהר מהקיבוץ ולמצוא מקום שהקרמה שלו ואופיו אינם רוויים בכל כך הרבה אי הצלחה, ריב ומדון.
ליבי ליבי לכם כי חייתם שם זמן ארוך וההויה קובעת את תודעתכם שם ובקרמה הזו.
נוסו כל עוד נפשכם בכם.