העצים והיער

האם תבנית נוף המולדת משנה את התיחסותך אל העולם? אני מתכון לנוף האמיתי הפיזי החי מתחת לרגליך ומסביבך? ובכן אני חושב שמצאתי הבדל אמיתי בתפיסת העולם בין אזרחי ארה"ב לאזרחי ישראל והוא נובע מהנוף שהם רואים כל יום מחלונם.
כשאתה מטייל ביערות ישראל העצים אינם צפופים מאד ולרוב אפשר לראות למרחק רב מסביב. אבל אם יצא לכם פעם לנסות לטייל ביער אמריקאי הבחנתם בוודאי כי מיד עם הכניסה אל היער כל הסובב אותכם נעלם ואתם בעולם שונה לחלוטין עד כי קל מאד לאבד את דרכך בעולם סבוך זה.
אני חושב שזה מסביר את הגישה הישראלית שגם אם תעשה משהו בהחבא - לבסוף הוא יתגלה. לעומת התפיסה האמריקאית המעודדת תאוריות קונספירציה.
אם מילדותך הבנת שמאחורי היער (1,2,3...) אפשר להסתיר המון דברים - ואני מדבר על בסיסי צבא, מטוסים ואפילו חיזרים, אז אפשר להסתיר גם דברים רעים. לעומת זאת אם כשגדלת ראית מאחורי היער את כל אלו כאילו שהיער הוא רק גדר דקורטיבית ואפילו כשנסעת ליד הכור של דימונה (המתקן החשאי ביותר בישראל?) יכולת לראות אותו ולהבין מה יש שם. אז תפיסת הסוד שלך משתנה. האם תפיסה זו הביאה את אזרחי ארה"ב ליצירת המושג שקיפות בשלטון ובניהול ענייניהם, וליצירת ערכת חוקים מקיפה
ומדוייקת?
האם התפיסה הישראלית כי קשה להסתיר מובילה אותנו לייצירת מערכת צבאית המנסה להסתיר?
אני מתחיל גם להבין את הבעיה שיש לבדואים עם שתילת עצים ליד בתיהם.

איך לפרק קיבוץ בלי יצר הרע

ברשימה קודמת התייחסתי לבעיית הקיבוץ המתחדש והסברתי מה רע בפירוק קיבוצים כמו שראיתי שנעשה בקיבוצים רבים. רצה המקרה ופגשתי השבוע חבר קיבוץ מגל שהסביר לי איך פרקו את קיבוצו. אני קורא לזה פירוק ויסלחו לי חברי מגל אם הם מרגישים חברי קיבוץ עדיין.
השיטה היא בסה"כ פשוטה ולא אכנס לפרטי הפרטים כי רובם לא ידועים לי אך אנסה להסביר את ההגיון ולמה הוא נראה לי סביר.
בשלב הראשון ניסו להשוות כלכלית את כל חברי האגודה ז"א ניסו לחשב כמה היה עולה להחזיק כל חבר עד פרישתו. הוסיפו לערך על כל ילד צעיר והורידו על כל ילד שבגר כי הלא כול החבדים היו נושאים בנטל גידול הילדים. חישבו חתונות, בר מצוות וכו'. שייכו בית לחבר ועדכנו את ערכו ובכך קיבלו אינדקס נכסי החבר. את כל זה השוו בין החברים והאגודה החזירה למי שחסר ולקחה ממי שבעודף. עד כאן התחייבויות.
בשלב שני חלקו את הנכסים. כאן חילקו את כל אמצעי הייצור לפי וותק של חברים בלבד ולמעשה הפכו את האגודה לחברת מניות. השאירו 25% לאגודה למצטרפים חדשים וכמניית זהב.
מה שקרה הוא שלמעשה מכרו את הקיבוץ לבעליו. אני מרגיש שזה הגיון סביר ועושה צדק עם בעלי הזכויות בהון האגודה השיתופית. יותר מזה אני חייב לציין שיש פה מן הייצר הטוב בכך שבעת החלוקה בעלי הכח לא השאירו את משאבי היצור כהון באגודה ובזאת למעשה חילקו באמת את שוויו של הקיבוץ בין בעליו.

אם אני כועס זה לא אומר שאני טועה

נקלעתי לוויכוח היום על נושא חשוב ואמרתי את דעתי בצורה נחרצת. בתגובה קיבלתי הערה שהנוסח והטון מונעים מאנשים להקשיב לי. בדרך כלל אני נמנע מלהתעצבן על זה אבל הפעם אני רוצה להבין את המקור.
מה המנגנון אשר מאפשר לאנשים להתעלם מהאמת כי אינה נעימה? איזו זכות מוסרית מריצה אותנו אל מול פני האמת כדי להתעלם מהקיר שבו ניתקל בעוד חמש דקות שבוע או חודש. מה מאפשר לנו להתעלם ולהתעצבן כאשר כל מה שהוצב מולנו הוא האמת שאינה נוחה לנו.
ברור לי שגם לי זה קורה לפעמים אך מצב הדברים הוא שמעט מאד פעמים האמת שנראית לי ברורה כ"כ ניתנת להעברה לאנשים אחרים כך שיפעלו בהתאם וימנעו מהעתיד האומלל המצפה להם. סינדרום קסנדרה (הנביאה שלא מקשיבים לה) תועד כבר ונחקר אך הוא עדיין חי ובועט ומעצבן את כולנו. כמות הפעמים שנגיד בחיינו אמרתי לכם שקולה רק למספר הפעמים שנמצמץ כנראה. אך עדיין נראה לי מופרך שנתעלם מנסיון החיים והחכמה שנצברו ע"י אחרים ונמשיך לרקוד לצלילי החליל שלנו בלבד.
אני רוצה להדגיש כאן: מי שכועס בדרך כלל מגזים אבל לרוב דובר אמת ולכן כדאי להקשיב לו. ובמקרה שלי למרות שאני נשמע כועס, בדרך כלל אני רגוע כשאני אומר דברים בצורה נחרצת ומתכוון אליהם בדיוק רב.

טוב מנעוריו ואל הממון

איכות הכתיבה אינה ממעלותי אך יש אנשים שאכן יודעים לכתוב.
המשל הבא שהתפרסם בגליון 35 של ארץ אחרת ומובא כאן מתוך YNET מתמצת היטב את מקורות המשבר הכלכלי היום.
מעניין שהוא נכתב עוד ב 2006.
תודה לד"ר אילון שמיר על משל נהדר.

משל השוטר מעכו

השוטר שברח בעכו הזכיר לי סיפור יפה על הידרדרותה של האימפריה הבריטית.
אחד מילדי ירושלים סיפר איך כשהיה ילד נהגו הוא וחבריו להטריד את השומר של שער יפו. כשהאימפריה היתה בשיאה הספיק שהשומר יציץ אל מחוץ ל"בודקה" שלו, כדי שהם יברחו כל עוד נפשם בם. עם חלוף השנים נדרשה יציאתו ואף צעקתו כדי להבריחם. ולקראת סופה של האימפריה כבר העזו ילדים לרגום את השומר באבנים.
השוטר היהודי אשר נמלט ממידי האבנים היהודיים מזכיר לי את אותו שוטר בריטי אך כאן אנו במצב מסוכן בהרבה בו לרשות המקומית אין שום סמכות על נתיניה.
לו שוטר רציני היה נקלע למקום אני מניח כי היה מבין שחובתו להגן על מי שלקח תחת חסותו למרות הפחד. והיה ניצב בפני הפורעים ללא חשש וכנראה גם מבריח אותם, אך כיוון שהשוטר שלנו אינו מבין את תפקידו, הוא ברח.
אל תחפשו מי אשם בפרעות, חפשו רשותו של מי חלשה מספיק בכדי לאפשר פרעות, ומי מעודד פרעות כדי לשלוט באמצעות הפחד.
שלטונות של פחד כאלו ניתן לראות את תחילתם אך סופם....

לא ידענו (משפט גרמני מסוף המלחמה)

חבר שלי ריאיין פעם את יואל דה מלאך. במהלך הראיון הוא ראה על השולחן חוברת של בצלם,

לשאלתו של חברי למה אדם מבוגר המוגבל לביתו יקרא את החוברת השיב דה מלאך: "כדי שלא אוכל להגיד לא ידעתי"
כולנו מצווים במצווה הזו.

מדיניות ההתעמרות בעובדים בישראל

בקרו באתר הזה אם אתם ממש מעוצבנים

מיד תרגישו טוב כי יש אנשים הרבה יותר מסכנים ממכם.
וברצינות - האתר הוא בלוג של עורך דין על העוולות שנעשות לעובדים זרים בישראל.

יצר האדם טוב מנעוריו והיכן הוא כושל.

בפוסט קודם התחלתי להתעניין בשאלה למה הקיבוץ, הבנוי על ההנחה שייצר האדם טוב מנעוריו, בהתקלו בחברה הקפיטליסטית כושל ומאבד את חזונו. פה אתחיל בבנית התשתית למה זה כן עובד וכמו תמיד אגלוש לנושאים אחרים.

רוב הפעולות בקיבוץ נעשות בהתנדבות, למעשה כולן כך אך יש צורך לפעמים להסביר את סיבת ההתנדבות.

האבולוציה פיתחה אותנו שונים ברצונותינו ולכן רוב העבודות מאוישות באופן קבוע ע"י אנשים הרואים בעבודות אלו את מימוש שאיפותיהם. יותר מכך, הטכנולוגיה שיחררה אותנו מכמה פעולות קשות ואפשרה להן להיות עבודות נוחות יחסית שיתאימו לשאיפותינו. הכביסה, עבודת השדה, ואפילו החליבה הופכות לאט לאט בעזרתה של הטכנולוגיה לעבודות קלות יחסית ומעניינות.
התופעה הזו מאפשרת לאנשים המאכלסים קיבוץ לעבוד במקום המתאים להם לאורך זמן וללא שחיקה. כבר רואים מעין יצוצו הבעיות? מאותן עבודות שאינן מתאימות לפיזור הסטטיסטי הרגיל של רצון לעבוד בהן.
בקיבוץ שלי הדוגמה הבולטת ביותר היא חדר האוכל. אף אחד לא רוצה לעבוד שם.
בקפיטליזם, שנחקר לעומק, מקרים כאלו נקראים כשל שוק. אך בסוציאליזם או בקיבוציזם, עדיין לא נחקר היטב שוק העבודה ולכן אין מושג מתאים. אני אקרא לזה "כשל שיתוף".
הכשל שיתוף שפגשנו כאן (עובד ח"א) נפתר באופן שיוויוני ע"י תורנות. ולמה זו הבחירה המתבקשת? כיוון שבאבד יצר האדם טוב את הטוב המקסימלי (כל אחד עושה את הכי טוב לו ולחברה), הוא פונה לשוויון (כולנו נעשה קצת מה שרע לנו ולחברה יהיה הכי טוב). כאן מפעילה החברה הקיבוצית את שיקול דעתה ופוסקת כי אם לכולנו לא נעים לשטוף כלים ורצפה אז עדיף שכולנו נעשה זאת שווה באופן מתמטי ולא נוכל לכעוס אחד על השני.
כשל שיתופי כזה ברמות שונות מופיע בחיי הקיבוץ פעמים רבות ופעמים מועטות נפתר בשיטה המשאירה טעם טוב, אך זו מהותו של כל כשל, שפתרונו יהיה תמיד בטעם רע (חישבו על מיסים לקפיטליסט).

דוגמאות נוספות לכשל שיתופי הן:
- גידול הילדים (המאבק בין הצורך לעבוד לפרנסה ומימוש עצמי לבין "טובת הילד ליד הוריו" וקוצי מוצי כל היום).
- ניהול דמוקרטי של קיבוץ (שיחות קיבוץ הן מקור לא אכזב לאכזבות) כאן מוסתרת הנחת יסוד שניהול דמוקרטי הוא הדרך הנכונה, אבל על זה נאמר כבר שזו השיטה הכי פחות גרועה.
- סידור עבודה אם יש עוד קיבוץ שיש בו דבר זה.
- סידור רכב. וכאן אנו נכנסים לקשרים שבין ניהול יעיל של משאבים ליצר האדם טוב מנעוריו.

הכשלים הללו ממחישים את הצורך, בחברה המתבססת על יצר האדם טוב מנעוריו, בהדברות בלתי פוסקת ובהסדרים שאינם מדויקים אך חותרים אל הטוב.

על גלויות ומצב רוחו של הצלם

תראו משהו מוזר - לפני שנה היינו שנה בארה"ב שבסופה יצאנו לטיול ארוך במדינה הענקית הזו. כשסיפרנו שלא נהיה ביוסמיטי לחברים ומשפחה הם טרחו לשכנע אותנו להגיע לשם. בסוף השתכנענו. למרות דעתם של חברינו לא נהננו שם. היה חם, צפוף ולא מספיק יפה אם משווים לפרקי הקרחונים (glacier) וקנדה ועוד כמה דברים. לא נורא רק שלשה ימים הלכו. אבל כשמסתכלים בתמונות רואים משהו אחר לגמרי. אז מה היה לנו באמת? כנראה שתמונות יפות לא קשורות למצב רוחו של האדם שמצלם אותן.

בלוג מומלץ לחובבי ארכיטקטורה

כל כמה ימים אני פונה לבלוג הזה ומתאורר - תמיד יש שם איזה מבנה מעניין ומיוחד שמזכיר לי שבעולם יש אנשים מוכשרים שעושים עם עצמם דברים נפלאים. ולפעמים הם פשוט מפספסים וגם זה בסדר

האם הקפיטליזם מתאים במיוחד לחברה נוצרית ואיך זה משפיע על הקיבוץ

שתי תפיסות העולם - הקפיטליזם והנצרות - מבוססות על התפיסה שיצר האדם רע מנעוריו.
בנצרות, הצלחה היא תפילה ווידוי. בקפיטליזם המתכון להצלחה הוא להיות יותר רע לחבריך מכל יתר העולם ובכך להרוויח יותר כסף.
ברור שזו תפיסה פשטנית של שני נושאים אלו, אך בבסיסו זה מה שבהקפיטליזם מטיף לו. לאחר מכן עטפנו אותו במעטפת "אם אני אצליח אני אקדם את העולם איתי" או לפי ביבי - קטר הצמיחה - אבל אסור לנו להתעלם מהבסיס.
כיום אנו רואים בעולם את כישלון התפיסה הזו. תפיסת השוק כפוסק אחרון יצרה מצב שכישלי שוק אינם מטופלים ברמת הממשל גורמים לחורים ברשת התמיכה החברתית אשר מדרדרים את הכלכלה באופן גורף.
ואיפה הקיבוץ מתחבר?
סוציאלזם וקיבוץ מבוססים על יצר האדם טוב מנעוריו. כאן המתכון להצלחה הוא חתירה למיקסום הטובה הכללית כדי שליחיד יהיה טוב. הכשלונות הקיבוציים שאנו צופים בהם מתיחסים ברובם למפגש בין הקיבוץ (טוב מנעוריו) לקפיטליזם במתכונתו הניאוקוני הדורסני ביותר (רע מנעוריו).
אני מניח שאני חייב עכשיו דוגמאות והסבר יותר מפורט.

אתחיל במקרה הכללי ביותר של הפרטת הקיבוץ:

קמים בבוקר רוב חברי קיבוץ ומחליטים שמהיום הקיבוץ יחלק משכורת. ניגשים לנציגי הקפיטליזם בבית המשפט ושואלים האם זה חוקי. עונה להם בית המשפט שלא לכן הם ניגשים לנציגיהם בכנסת ומשנים את החוק כך שהאגודה השיתופית שבה היו חברים עד עכשיו ונסמכה על יצר האדם טוב מנעוריו תיקרא קיבוץ "מתחדש" ותיסמך על היצר הרע ובכך ניתן לחלק את ההון שנצבר באגודה השיתופית הקודמת בצורה שאינה שווה. המפגש של הקיבוץ הישן עם מערכת החוק שינה אותו והפך אותו למערכת הנסמכת על חטוף ואכול ולמעשה הוציא את הקיבוץ ה"מתחדש" ממצבת החברות האנושיות המסתמכות על יצר האדם טוב מנעוריו והפכו ליצור קפיטליסטי סטנדרטי.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני בעד הגדרה עצמית לכל אדם ואינני פוסל את התפרקות הקיבוצים אם רצון חבריהם הוא כזה. אך אז אני חושב שמן הצדק לחלק את ההון שווה בשווה בין חברי האגודה ולקרוא ליצור החדש מושב. ולא להשאיר את ההון לחלוקה לא שווה בין חברי האגודה החזקים יותר.

אמשיך בהקדם אם הים לא יקרא לי והעט תחפוץ