בפוסט קודם התחלתי להתעניין בשאלה למה הקיבוץ, הבנוי על ההנחה שייצר האדם טוב מנעוריו, בהתקלו בחברה הקפיטליסטית כושל ומאבד את חזונו. פה אתחיל בבנית התשתית למה זה כן עובד וכמו תמיד אגלוש לנושאים אחרים.
רוב הפעולות בקיבוץ נעשות בהתנדבות, למעשה כולן כך אך יש צורך לפעמים להסביר את סיבת ההתנדבות.
האבולוציה פיתחה אותנו שונים ברצונותינו ולכן רוב העבודות מאוישות באופן קבוע ע"י אנשים הרואים בעבודות אלו את מימוש שאיפותיהם. יותר מכך, הטכנולוגיה שיחררה אותנו מכמה פעולות קשות ואפשרה להן להיות עבודות נוחות יחסית שיתאימו לשאיפותינו. הכביסה, עבודת השדה, ואפילו החליבה הופכות לאט לאט בעזרתה של הטכנולוגיה לעבודות קלות יחסית ומעניינות.
התופעה הזו מאפשרת לאנשים המאכלסים קיבוץ לעבוד במקום המתאים להם לאורך זמן וללא שחיקה. כבר רואים מעין יצוצו הבעיות? מאותן עבודות שאינן מתאימות לפיזור הסטטיסטי הרגיל של רצון לעבוד בהן.
בקיבוץ שלי הדוגמה הבולטת ביותר היא חדר האוכל. אף אחד לא רוצה לעבוד שם.
בקפיטליזם, שנחקר לעומק, מקרים כאלו נקראים כשל שוק. אך בסוציאליזם או בקיבוציזם, עדיין לא נחקר היטב שוק העבודה ולכן אין מושג מתאים. אני אקרא לזה "כשל שיתוף".
הכשל שיתוף שפגשנו כאן (עובד ח"א) נפתר באופן שיוויוני ע"י תורנות. ולמה זו הבחירה המתבקשת? כיוון שבאבד יצר האדם טוב את הטוב המקסימלי (כל אחד עושה את הכי טוב לו ולחברה), הוא פונה לשוויון (כולנו נעשה קצת מה שרע לנו ולחברה יהיה הכי טוב). כאן מפעילה החברה הקיבוצית את שיקול דעתה ופוסקת כי אם לכולנו לא נעים לשטוף כלים ורצפה אז עדיף שכולנו נעשה זאת שווה באופן מתמטי ולא נוכל לכעוס אחד על השני.
כשל שיתופי כזה ברמות שונות מופיע בחיי הקיבוץ פעמים רבות ופעמים מועטות נפתר בשיטה המשאירה טעם טוב, אך זו מהותו של כל כשל, שפתרונו יהיה תמיד בטעם רע (חישבו על מיסים לקפיטליסט).
דוגמאות נוספות לכשל שיתופי הן:
- גידול הילדים (המאבק בין הצורך לעבוד לפרנסה ומימוש עצמי לבין "טובת הילד ליד הוריו" וקוצי מוצי כל היום).
- ניהול דמוקרטי של קיבוץ (שיחות קיבוץ הן מקור לא אכזב לאכזבות) כאן מוסתרת הנחת יסוד שניהול דמוקרטי הוא הדרך הנכונה, אבל על זה נאמר כבר שזו השיטה הכי פחות גרועה.
- סידור עבודה אם יש עוד קיבוץ שיש בו דבר זה.
- סידור רכב. וכאן אנו נכנסים לקשרים שבין ניהול יעיל של משאבים ליצר האדם טוב מנעוריו.
הכשלים הללו ממחישים את הצורך, בחברה המתבססת על יצר האדם טוב מנעוריו, בהדברות בלתי פוסקת ובהסדרים שאינם מדויקים אך חותרים אל הטוב.
רוב הפעולות בקיבוץ נעשות בהתנדבות, למעשה כולן כך אך יש צורך לפעמים להסביר את סיבת ההתנדבות.
האבולוציה פיתחה אותנו שונים ברצונותינו ולכן רוב העבודות מאוישות באופן קבוע ע"י אנשים הרואים בעבודות אלו את מימוש שאיפותיהם. יותר מכך, הטכנולוגיה שיחררה אותנו מכמה פעולות קשות ואפשרה להן להיות עבודות נוחות יחסית שיתאימו לשאיפותינו. הכביסה, עבודת השדה, ואפילו החליבה הופכות לאט לאט בעזרתה של הטכנולוגיה לעבודות קלות יחסית ומעניינות.
התופעה הזו מאפשרת לאנשים המאכלסים קיבוץ לעבוד במקום המתאים להם לאורך זמן וללא שחיקה. כבר רואים מעין יצוצו הבעיות? מאותן עבודות שאינן מתאימות לפיזור הסטטיסטי הרגיל של רצון לעבוד בהן.
בקיבוץ שלי הדוגמה הבולטת ביותר היא חדר האוכל. אף אחד לא רוצה לעבוד שם.
בקפיטליזם, שנחקר לעומק, מקרים כאלו נקראים כשל שוק. אך בסוציאליזם או בקיבוציזם, עדיין לא נחקר היטב שוק העבודה ולכן אין מושג מתאים. אני אקרא לזה "כשל שיתוף".
הכשל שיתוף שפגשנו כאן (עובד ח"א) נפתר באופן שיוויוני ע"י תורנות. ולמה זו הבחירה המתבקשת? כיוון שבאבד יצר האדם טוב את הטוב המקסימלי (כל אחד עושה את הכי טוב לו ולחברה), הוא פונה לשוויון (כולנו נעשה קצת מה שרע לנו ולחברה יהיה הכי טוב). כאן מפעילה החברה הקיבוצית את שיקול דעתה ופוסקת כי אם לכולנו לא נעים לשטוף כלים ורצפה אז עדיף שכולנו נעשה זאת שווה באופן מתמטי ולא נוכל לכעוס אחד על השני.
כשל שיתופי כזה ברמות שונות מופיע בחיי הקיבוץ פעמים רבות ופעמים מועטות נפתר בשיטה המשאירה טעם טוב, אך זו מהותו של כל כשל, שפתרונו יהיה תמיד בטעם רע (חישבו על מיסים לקפיטליסט).
דוגמאות נוספות לכשל שיתופי הן:
- גידול הילדים (המאבק בין הצורך לעבוד לפרנסה ומימוש עצמי לבין "טובת הילד ליד הוריו" וקוצי מוצי כל היום).
- ניהול דמוקרטי של קיבוץ (שיחות קיבוץ הן מקור לא אכזב לאכזבות) כאן מוסתרת הנחת יסוד שניהול דמוקרטי הוא הדרך הנכונה, אבל על זה נאמר כבר שזו השיטה הכי פחות גרועה.
- סידור עבודה אם יש עוד קיבוץ שיש בו דבר זה.
- סידור רכב. וכאן אנו נכנסים לקשרים שבין ניהול יעיל של משאבים ליצר האדם טוב מנעוריו.
הכשלים הללו ממחישים את הצורך, בחברה המתבססת על יצר האדם טוב מנעוריו, בהדברות בלתי פוסקת ובהסדרים שאינם מדויקים אך חותרים אל הטוב.
