זן ואמנות אחזקת האופנוע הוא אחד הספרים האהובים עלי. בסרטון שצירפתי מציגה אסטרונאוטית שחורה את תחינתה לאותה הארה בדיוק. לחיבור בין המדע לאמנות.
מובן שהדרך להשיג את החיבור בין שתי הקטגוריות ארוכה אך משיטוט קטן באינטרנט שמתי לב שרוב האנשים שכחו לקרוא את הספר עד סופו.
אז הנה קיצור משלי:
משפט המפתח שלי הוא - מה שטוב, פידרוס. ומה שאינו טוב האם צריכים אנו מישהו שילמדנו?
הרעיון שעומד מאחורי המשפט הזה הוא שהאמת אינה אמת המידה היחידה, ואין אמת יחידה. טענתו של פידרוס היא שהמצאת האמת ע"י אריסטו היא שחוללה את מהפכת המדע בכך שיצרה מיתודה בה אפשר להוכיח ע"י תצפיות אמת יחידה. אך בכך למעשה הפסקנו לבדוק במה יש איכות. ברור שבאמת יש איכות אך איכות נמצאת גם במקומות אחרים אותם לא ניתן או שקשה יותר למדוד (אמנות היא כמובן המקרה הקיצוני ביותר) במשך כל הספר בונה פירסיג את המסד שממנו תובן התזה שלו וכשהוא גומר להסביר את התזה הוא משתחרר מרוח הרפאים של עברו ומצליח להשלים בין אחזקת האופנוע שלו לבין הזן שבאופנוע. שניהם בנויים על איכות הבניה והתחזוקה של האופנוע ועל מצב הרוח של הרוכב.
