מס חברות - המס הנשכח

אישתי היפה הפנתה אותי היום למאמר מאלף מאת פול קרוגמן רוב מאמריו מעניינים אבל כאן הוא אומר את מה שאני אומר כבר כמה שנים. הנמר כבר לא רעב הוא יושב על ערמת כסף ומחייך. בתחילת שנות ה 2000 ירד מס החברות באופן דרסטי. חברות משלמות כעת מס מקסימלי של 25 %.

מעשית חברות משלמות הרבה פחות מס כיוון שהן מקבלות זיכויים שונים ומשונים ורק לאחרונה נתקלנו בחברת טבע המשלמת רק 3.3% מס על רווחיה. המס הנמוך (יחיד ישלם כ 50% מס על רווחים דומים) מוסבר בעובדה שאם החברה תחלק דיוידנד אז היחיד ישלם עוד 25% מס דיוידנד. במציאות יחיד כזה יהפוך מיד לחברה ויעביר את הדיוידנד לחברה. ואז הוא ישלם... ניחשתם נכון 0% מס.

אז כמה מס חברות שולם בישראל בשנים האחרונות? כייאה למדינה שהשקיפות בה מועטה ניתן למצוא נתונים רק עד שנת 2010 אבל הנה מה שמצאתי.

הנתונים נלקחו מאתר האוצר ללא עיבוד ומראים כי חברות בישראל מרוויחות כ40 מליארד שקל יותר מאז שנת 2004 אבל משלמות את אותו המס (כ20 מליארד בשנה). המסקנה שלי היא שהמס נמוך מדי כדי לעורר תחרות. הנמר שלנו לא רעב הוא מרוויח 60 מליארד כל שנה ולא צריך יותר.

המפגע האקולוגי הירוק

בהתחלה זה היה רק נייר כי הרי מאד קל למחזר נייר. הבקבוקים החרו החזיקו אחריו ואז הגיע השיטפון. בטריות לצד שמאל, מחשבים לימין, פלסטיק לכאן, ניילון לשם האריזות לכתום  לאן שמים את הפקק של הבירה? היוגורט מספיק נקי או שצריך לשטוף אותו לפני המחזור? והקרטון למקום אחר? ועכשיו נפלו עלינו גם הקומפוסטרים.

אני רוצה לטעון כאן טיעון טכנולוגי. אנחנו הולכים אחורה. הרי התחלנו לזרוק אשפה בגלל טיעון סניטרי. אנחנו זורקים אשפה כי היא מלוכלכת ומשומשת ומהווה מפגע בריאותי. לא כי אנחנו חושבים שאשפה זה יפה או אשפה זה טוב. אשפה היא מפגע בריאותי וצריך לסלק אותו בדרך היעילה והנקיה ביותר. ואז באה המהפכה הירוקה ואנחנו הולכים וטובלים את ידינו במקום בפח אשפה אחד, בארבעה או חמישה ואפילו כמה פעמים כדי להפריד בין הסוגים השונים.
בלי לשים לב פינינו בבתינו הצפופים, לפחות מטר מרובע לסוגי אשפה שונים כי "מי שלא ממחזר, זבל". והכל בשם הקידמה.
אנחנו מחזיקים המון איזורים מלוכלכים בתוך השכונות שלנו ולא מספקים אדמה טובה יותר לצמחינו כי מעשית לרוב הקומפוסטרים מתיבשים והורסים את האדמה. ואז אני מסתובב ורואה ערמת זבל טובה ליד פח קומפוסט מסריח.

 רצינו להקטין את טביעת הרגל האקולוגית שלנו ויצרנו מפגע אקולוגי. רצינו לשפר את חיינו ויצרנו מפגע בריאותי. ובכן יש פתרון טכנולוגי.  מפעלי מחזור היודעים להפריד את כל סוגי הזבל ללא מגע יד אדם ובלי צורך ביותר מפח אשפה אחד. כן זה קיים, ואפילו בריא טוב יפה וגם... כלכלי - אם מבינים את החשבון.

- מטר מרובע של בית? 2000 שקל בבניה ועוד שכירות ארנונה חשמל למיזוג וכו? הנה מקור של כ4 מליון ש"ח מאזורנו הקטן.
- עשר דקות עבודה בשבוע אני מקדיש למיחזור, ואני ממש נדיב אתכם. 2000 איש באזורנו הדל 50 פעם בשנה. בערך 9 שנות עבודה - 9 עובדים למפעל. ללא תשלום, הכל בהתנדבות. עוד לפחות מליון ש"ח לחישוב.
- שטח מיחזור, גדרות, מיכלים? ללא תשלום.
- פחים, משאיות, נסיעות צפונה למפעלי מחזור שונים. כמה מליונים? לא בדקתי.

לא אכניס את המחיר הבריאותי ואת הריחות הנעימים מהזבל היושב לו 5 ימים במקום יום אחד בתוך הבית ובחוץ. המיחזור בשיטה הנוכחית מסוכן בריאותית, מסריח מכוער ו... לא כלכלי. הוא נשען על האזרחים התורמים מזמנם והונם במקום להשען על בריאות טובה וטכנולוגיה טובה.

הגיע הזמן להקים מפעל מיחזור לכל אזור.

בזכות הגרעין לאיראן

מזמן כבר רציתי לעסוק בטיעון האידאולוגי של מניעת פצצה גרעינית ממדינה אבל מכיוון שהנושא היה חם אני מנסה להמנע ממנו. אז הנה הטיעון הבסיסי שלי למה צריך לאפשר לכל מדינה להחזיק נשק גרעיני.
קיראו לפי הסדר ועד הסוף כי זו שרשרת טיעון לוגית שתחילתה בעיתית מאד וסופה ברור לחלוטין.

1 - כל מדינה המחזיקה כור גרעיני "חם" יכולה באמצעים פשוטים יחסית להשיג פצצה גרעינית.
למשל  מספיק להקיף פצצה רגילה בשאריות שכבר יש בכור, כדי לייצר פצצה מלוכלכת. או אפילו בחומר רדיואקטיבי המשמש בבתי חולים.  פצצה כזו מנטרלת איזור בקוטר קטן ולא ניתן להכנס אליו לשנים רבות.
הפצצות כבר קיימות לכן כל מדינה היא כבר מדינה גרעינית ולו רק בקנה מידה קטן.
2 - בהנחה שיש למדינה כור "חם", בכדי להגיע לפצצה גרעינית אמיתית צריך לרכז את הפלוטוניום. זה מה שעושה צינטריפוגה וזו טכנולוגיה עתיקה שאין ממש בעיה ליישם במדינה תעשיתית.

כך שלמעשה למדינה עם כור יש פצצה אטומית גם אם זה יקרה בעוד שנה או שנתיים כי את הכור לא ניתן להפציץ.

עכשיו מה לעשות עם הפצצה. - 1 להראות שיש לך. 2 להשתמש. 3 עמימות.
1 - להראות: אם תראה שיש לך הייתרון היחיד שתשיג הוא שלא יכבשו אותך אבל מנסיון 70 השנים האחרונות לא ניתן לכבוש מדינה ריבונית. ראה קוריאה, אפגניסטן, עיראק. כולן נכבשו לכאורה אך הן יישויות לאומיות עצמאיות עם יותר בעיות מלפני הכיבוש.

2 - להשתמש: מדינה שתשתמש בפצצה גרעינית תמחק מן המפה מידית. כל מדינה שיש בידה כלים גרעיניים תשמיד מיד את המטורף המשתמש בכלים כאלו. לכן אף אחד לא יכול להשתמש בכלים כאלו.









3 - עמימות: שיטה דיפלומטית שיש לה חסרונות ויתרונות אבל מעשית משמשת רק את ישראל כדי שארה"ב תוכל להציג פני צדיק באו"ם.

המסקנה שלי היא כי צריך לתת למדינות שיש בהן כור חם להחנק עם היכולת הגרעינית שלהן ולהמשיך בחיינו כאילו יש לה את היכולת. תשתמש נשמיד אותה, לא תשתמש  לא מעניינת אותנו.

עכשיו לפרק המעניין. יש סוג של כור גרעיני שממנו אי אפשר לייצר פצצה גרעינית מעל הסוג המלוכלך. אם תגשו לקישור הבא תתחילו את המסע שלי לעולם כורי התוריום. אנרגיה מתוריום

ואף מלה על איראן :)