אידיאולוגיה קיבוצית בראי התקפה ארסית

קראתי את מאמרו של ניר מאיר ואני חושב שניר צודק. טיעוניו כתובים יפה ועונים על טיעוני הכותבים היטב. ניר רהוט ובטוח בעצמו אבל איכשהו זה לא מספיק. הסיבה האמיתית שבגללה התנועה הקיבוצית סובלת התקפות כ"כ ארסיות היא אידיאולוגית. זו תנועה המוכיחה הלכה למעשה כי שותפות ובמידה רבה גם שוויון בין בני אדם היא דרך טובה יותר לקיים את החברה האנושית. שותפות כזו היא מעשה חתרני השואף למגר את הסדר החברתי הקיים (הקפיטליסטי והנשען על רווח מעבודתו של האחר). לא הייתי מיחס לכותבים יותר ממה שכתבו. אין בהם אמפטיה או הבנה לחיי אחרים ולדרך חייהם. הכותבים יכלו לכתוב כך גם על החרדים או ערבים או על שבט הטוטסי אך באף אחד מהמקרים החברה שעליה יכתבו אינה איום אידיאולוגי אמיתי על דרך חייהם. הקיבוץ מאיים על פריבילגיות אחרות אותן המאמר מסתיר כמו הפריבילגיה לקחת חלק מפרי עבודתו של אדם אחר לעצמך. אני מציע להבא להתייחס לכל תוקף על בסיס אידיאולוגי ולא לנסות לענות לטיעון לגופו.

למה אנשים חיים פחות בפריפריה? מקרה אישי

אתמול הבנתי למה אנשים חיים פחות בפריפריה. או לפחות סיבה אחת לכך, החסכון הבלתי פוסק של הממשלה וקופות החולים במתן שירות למשלמי המיסים. מעשה שהיה כך היה. בני בן ה15 נפצע בבוהן רגלו, לאחר שבוע כשהפצע לא החלים לקחתי אותו למרפאה. בעבר זה היה אומר ללכת לאחות בקיבוץ לפני בית ספר שתאבחן את הפצע המזוהם ותרשום לו אנטיביוטיקה שתאושר טלפונית עם הרופא ותתן לי את התרופה ממחסן התרופות בקיבוץ, עשר דקות לפני העבודה ואנחנו מסודרים. אבל היום, הקופה חסכה את הוצאות המרפאה ובעצה אחת עם המועצה האיזורית איחדה את המרפאות בקיבוצים למרפאה איזורית מה שמצריך הגעה ברכב, שאין לי ובזבוז שעת המתנה בתור לאחות ואז לרופא ואז שוב לאחות שתרשום מרשם לאנטיביוטיקה. אבל...... בזה לא תמו הצרות, את בית המרקחת של המרפאה האיזורית סגרה הקופה, את מחסן התרופות של האחיות ביטלו משרד הבריאות והקופות ואת האישור לתת מרשם לאחיות כפר ביטל משרד הבריאות. מה שאומר שאני צריך לסוע חצי שעה לבית המרקחת הקרוב (שסגור לרגל שיפוצים) לחפש את הסניף הפתוח (בצד השני של העיר) ולעמוד שעה בתור לרוקח ואז לחזור דרך פקקי העיר המתעוררת אל עבודת יומי. בסה"כ בוזבזו שלוש שעות מחיי ונסעתי כ150 ק"מ מיותרים. וכל זה מחוויר לעומת איחור של יום שלם במתן אנטיביוטיקה לנער. סיפור קטן על רמת הבריאות בפריפריה. רק בריאות

מה באמת ההבדל בין ימין ושמאל

במאמר עתיק על מהות הקיבוץ ציינתי שההגדרה לתרבות כ"ציפוי הדק הזה על טבע האדם" מאוד מעניינת ונותנת מקום לדיון על מה תרבותי ומה לא. אורי כץ במאמר מעניין על ספר חדש כופר בהגדרה זו. ההנחה בספר היא כי יש שונות חברתית ותרבותית בהגדרה מהם הערכים המניעים בני אדם וכי זה ההבדל בין חברות מערביות למזרחיות ואף יותר זו הבעיה בהבנתם של השמאלנים את הימנים. אני שמח תמיד לבחון את השקפותי ולכן קראתי את המאמר בעניין וניסיתי להתחקות אחרי ההגיון והרגש העומדים בבסיסו. הספר מפרט 6 מניעים המרכיבים את בסיס ההבנה או ההנעה של אדם בעולם ואלו הם:
1. ההגנה על אחרים (תרגום לא מושלם של המילה care) לעומת גרימת נזק
2. הוגנות לעומת רמאות
3. חופש לעומת דיכוי
4. נאמנות לקבוצה לעומת בגידה
5. סמכות וכבוד במסגרת מדרג חברתי
6. טוהרה וקדושה
(ציטוט מהמאמר - לדאבוני לא קראתי את הספר אבל מטרת המאמר להתעמת עם הרעיון של אורי כץ)
כשמאלני וקיבוצניק נדהמתי לראות את הרשימה הזו כבסיס למערכת שלמה של הנחות וניסיתי להבין מה גרם לי לראות ברשימה שיקוץ שכזה שכן מטרת המאמר היתה להראות לי שלאחרים יש צורת חשיבה אחרת. ובכן הנה המסקנה. ההבדל בין 1,2,3 ל 4,5,6 הוא המושג הומניזם. אם נדמה את התרבות האנושית לבצל אז היא מתחילה לצמוח מהשיתוף הכי בסיסי של משפחה ושבט. ההומניזם (כמעט הקליפה האחרונה) מאפשר להפוך את המין האנושי כולו למשפחה אחת ואינו מאפשר לאף פרט להתעלם מצרותיו של פרט אחר. ברגע המצאתו הפך המין האנושי לתרבותי הרבה יותר בעיני ואת העולם למקום טוב יותר וזו מטרתה של התרבות (כנראה שגם כאן חלוקות דעותינו). אורי מסביר את התורה כאילו כל הסעיפים שווים בתרבותיותם. שמאלנים פשוט לא מסכימים איתו. הסעיפים הראשונים פשוט יותר מתקדמים בהפשטה ובהאחדה של התרבות האנושית הם מבטלים מחיצות ורואים בערך של כל אדם את המטרה. אורי ממשיך לחפש הצדקה לתרבות של כלכלה ליברטאנית במקומות בהם התרבות לא מתקדמת.
. אורי משתמש בטיעון כלכלי כדי לומר שהוספת שכבות אלו היא ברכה לבטלה והופכת את החברה למפוצלת יותר. ובכן מה שמטריד אותי כל כך במאמר הוא היכולת להתעלם מהתפתחות הפילוסופיה והאמפתיה המגולמת במושגים 1,2,3 והנכונות להתדרדר למקורות "טבע האדם" המגולמים בסעיפים 4,5,6 . ואם תקראו לי בשל כך שמאלן אראה בזאת מחמאה

Talented? Do the right thing.

Computer Geeks are awesome. I know' I'm one of them. They are talented, smart, Intelligent, polite, well groomed, rich and talented oh… I already said that.

But are they good?

Well I think not. Not to our world, not to our people, not to our rich, not to our poor. Not at all.

And as every geek will do, I'll tell you why.

Have you seen the 30Under40 List?. It's full of them. Facbook, instagram, tumbler bla bla bla. All rich, good looking (or well disguised), smiling. All of them talented but none of them produce anything of value to humanity. Meeting place, high end cloth, data storage, search engines. Well, it's important, I'll grant them, but, I would like to say that this is not why they inhabit the earth.

To start at it, I want you to think about Maslow's Hierarchy of needs. It starts at the base with physical needs and ends with self actualization. You might ask: Why do you think its bad that talented people self actualize themselves? I don’t, but self actualizing yourself at the expense of other people is bad.

Think of your shoes. They where made by a seamstress crouching over her sawing machine somewhere in china. I have seen a sawing machine that could do her job 10 years ago; they did not liberate that poor woman. She still saws your shoes the way my grandfather used to do in his shop 40 years ago. Your food, or most of it, is still harvested in a back breaking way because funding for agricultural research is scarce. I know, I harvest dates this way every year and fight for the pennies in research funds. Have you noticed that funding for renewable energy in the USA is as much as one hour of pumped gas at the stations? Yes if you stopped driving for an hour you could double the USA research on renewable energy.

And all of this could be reversed if all the talented people will stop and say: I have this gift and I need to use it for the benefit of everyone. It's not mine to have. It is a resource I should use to help mankind.

We could have cured almost every disease now through technology. Hunger is beaten using technology, energy shortage is just an old nightmare if we will use technology.

Do you think the wise people behind Facebook can't make an automatic corn harvester? Of course they can. The technology is there. There is an automatic car there. The harvester is there, but there is no fame and money in combining them to a working machine. Do you think the people at Microsoft couldn't make a better way to harvest sun into energy? Of course they can but why bother fighting old oil companies?

Well the reason is that it’s the right thing to do. To go beyond your way and change the world for good. And I mean GOOD not forever. The forever will come later.

So, good People, Talented people, rich people (yes you too). Let's call on ourselves and do the right thing. Make the world a better place through technology.

לא דור אבוד – דור לא נחוץ

לא דור אבוד – דור לא נחוץ   16.11.2013

עופר בן טובים

תקציר או מה הבעיה בעצם

כאשר צעיר בימינו שואל את עצמו "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול" לרוב אין לו תשובה ברורה.

למרות כל נסיונות הכלכלנים להסביר את המשבר הכלכלי המתמשך בכלכלות המערב, הסיבות למשבר עדיין עלומות ברובן. מליוני צעירים מחפשים את דרכם אל שוק העבודה בשעה שממשלות בעולם מחפשות דרכים יצירתיות לספק מקומות עבודה.

הבעיה מחריפה ככל שהמדינה "מפותחת" יותר ובמרבית מדינות המערב הבעיה כבר מופיעה יותר ויותר בתודעת הציבור ובאמצעי התקשורת אך עדיין לא מובנת ע"י הכלכלנים ומעצבי המדיניות. בסיסה של הבעיה אינו בכוח העבודה או בזמינות אמצעי היצור בוודאי שאינו במחסור בהון אלא בצורך במשרות הללו או למעשה בחוסר הצורך בהן. הבעיה היא שלא צריך את כולנו, פשוט כך.

בסיס רעיוני או פילוסופי

כדי להבין את המצב נחזור די הרבה אחורה אל יהודי חכם בשם אברהם מאסלו. "תאורית הצרכים שלמאסלו" מגדירה את התנאים הנדרשים לאדם להרגיש טוב ושמח. למי שאינו מכיר את התאוריה הנה התקציר: בכדי שאדם יתקיים הוא צריך למלא את צרכיו הפיזיים (אוויר, מים, מזון, שינה, וכו) אחריהם את צכי הביטחון הפיזי והנפשי (ביטחון, משפחה, בריאות תעסוקה ומוסר) אחריהם את צרכי השייכות והאהבה ולבסוף כבוד עצמי ומימוש עצמי.

תאוריה זו ממפה את צרכיו של כל אדם ומאפשרת פעמים רבות למפות את את הדחפים היוצרים את האדם החברתי אותו אנו פוגשים בחיי היומיום.

לצורך המאמר אבנה מחדש  את התאוריה של מאסלו להתאימה לשוק העבודה הקיים ואצור את הקטגוריות הבאות :

	קטגוריה	חשיבות/הסבר
1	אויר	ללא אויר נחיה כ30 שניות ועד 2 דקות .לכן האוויר מחולק בחינם בכל מקום J
2	מים	ללא מים האדם שורד עד 3 ימים. למרות זאת ברוב העולם המים עולים כסף. אספקת מים אחראית לכל המזון בעולם ולחלק גדול מהיצור התעשייתי
3	מזון. כולל אספקתו	אדם ללא מזון אינו יצרני. המזון מופיע כאן לפני ביטחון כי במלחמות העולם הוכח שאנשים יסכנו את חייהם בכדי להשיג מזון.
4	בטחון	בחברה בה אין ביטחון מרבית מטלות הייצור אינן ממולאות לרבות מזון ומים. הדיון האם מזון בא לפני ביטחון הוא חשוב אך מקומו אינו במאמר זה.
5	בריאות כולל פינוי זבל וביוב	שרידותו של האדם בנויה על יכולתו להשיג אמצעי ריפוי בסיסיים. מגפת האבולה מזכירה לנו זאת ביתר שאת.
6	מחסה/גג	דירה, בית, טירה או ארמון. האדם צריך לישון במקום מוגן.
7	חינוך	לאחר שמילאנו את הצרכים הגופניים של אדם נדרש לתת לו כלים להשתלב בחברה ולתרום לפיתוחה למען הכלל.
8	יצור מוצרים חיוניים	חשמל, מנועים, כבישים כל הדברים האמתיים שגורמים לקטגוריות למעלה לפעול.

לא המשכתי את הטבלה הלאה כי זו בעצם מהותה של התאוריה. מעבר לצרכים אלו יתר הקטגוריות אינן כלכליות אלא נפשיות והכללתן בתאוריה כלכלית למרות חשיבותן מסתירות את האמת יותר משהיא עוזרות לחשיפתה.

בסיס כלכלי

כדי להתחיל נשתמש בנתוני הלמ"ס לגבי כוח העבודה במשק הישראלי. למי מאתנו שמכיר את בסיס הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ברור שהנתונים חלקיים אם לא מוטים. שיוך העובדים לענפים בעיתי מאד , ומוטה לכוון היצרני. ובאופן כללי המטרה היא לשרת את השלטון ולא את הידע. למשל, ברור שמזכירתו של החקלאי איננה עובדת בחקלאות. אבל היא רשומה כחקלאית. באותה המידה יכול מוסכניק לטפל באמבולנס או במכונית מרוץ. הנתונים לרוב בני שנה לפחות ובמקרים רבים נאספו לפני שנים ומבוססים על דיווחי האזרח ומערכות המיסוי. לעיתים הנתונים מבוססים על סקרים של אנשים חיים ואלו לרוב טובים יותר. אבל לצורך העניין אלו הנתונים שיש בידיי, בכדי לנתח את שוק העבודה ועם נתונים אלו יוצאים למחקר. בקיצור אני לא מאמין לל"מס אבל זה מה שיש אז נשתמש בזה.

ראשית כוח העבודה בישראל (העובדים בגיל העבודה) מונה כ7 מיליון איש ואישה. מתוכם 43% אינם עובדים (עקרות בית תלמידי ישיבה ואוניברסיטה וכו', חיילים נספרים בכוח העבודה). היתרה,  57% העובדים שהם לפי הלמ"ס 4.1 מיליון איש.

לפי ההגדרות שלי לפירמידה החדשה של מאסלו, מתוך כלל העובדים, רק 28% מועסקים במקצוע ייצרני. עוד 29% מועסקים ביתרת העבודות במשק שאין ייצור בצדן.

התפלגות כוח העבודה בישראל לפי טבלת הצרכים של מאסלו מותאמת לתאוריה.

מה עם כל היתר?

"כל היתר לא עושים כלום יצרני עם הזמן שלהם". גם זו קביעה מפחידה ומטרידה. הרי אני טוען כאן  כי 72 אחוזים מהאזרחים במדינה שלנו לא תורמים כלום לכלכלת המדינה, אבל הרי כל מי שאנחנו מכירים עובד קשה מאד וחוסך פרוטה לפרוטה בכדי לספק לעצמו ולבני ביתו קיום נעים יחסית. ויותר מכך לכל אחד יש תפקיד חשוב בכלכלה ובחברה ואם נוציא אותו ממקומו הרי שהקיום הנוח יחסית שלנו יהיה נוח פחות. בכדי להבין את השניות הזו נתחיל מהגדרת "מה צריך". מה צריך כדי שכולנו נחיה כמו שאנו חיים ולא פחות טוב.

מילוי הצרכים

"אדם בחברה מערבית וגם ברוב אסיה מקבל את רוב צרכיו במהלך כל חייו". קביעה זו אינה מובנת מאליה, מרבית האבולוציה זה לא היה המצב ורק במאת השנים האחרונות מצב זה מתייצב. אדם ברוב המדינות היציבות של המאה ה21 יחיה חיים שבהם מזונו מוסדר ומובטח, מים אויר ואנרגיה מסופקים לביתו והתא המשפחתי שלו מוגן. אדם כזה יודע כי מערכות הבריאות יהיו שם ביום בו יחלה ושבסופרמרקט הקרוב יחכה לו מלאי מזון מספיק לצרכיו. הצבא ישמור על גבולותיו בלילה ואם חס וחלילה יפרוץ גנב אל ביתו, מרבית הונו נמצאת בבנק ובעבודתו ולא במטבעות זהב תחת מזרנו. המעטים אשר מחליקים מחוץ לרשת בטחון זו יטופלו בידי מחלקת הרווחה ואמנם לא יחיו בנוחות אך ישרדו.
            מי דואג לנו?
את כל הצרכים הללו ממלאים אנשים. אנשים חופרים בארות ושואבים מים, מישהו זורע וקוצר, אחר מגדל בקר וחולב אותו (לפעמים זה אני), אחדים מסיעים את התוצרת לשוק, יש אנשים הכורים פחם במחפרי ענק ואחרים המוציאים ברזל מההר, והטענה המהפכנית במאמר זה היא שכל אלו האחראים לצרכינו האמיתיים, כוללים בסה"כ פחות מ30% מהעובדים בעולם. אלו הם המחזיקים את החברה הצרכנית הגדולה הזו על כתפיהם ומאפשרים את המשך קיומה הם לא יותר מ3 מתוך עשרה ולמעשה אף פחות מזה.

            אז שוב מה עושים כל היתר?

רובינו פשוט משועממים. ראיתם לאחרונה את החיוך המאולץ של פקיד הבנק? האם אי פעם ראיתם פרקליט מאושר? פקיד סעד שמח? עיתונאי עם אור בעיניים? התשובה היא שהם שמחים בחלקם אבל לא רואים בעבודתם סיפוק, ובצדק. אלו עבודות שאנשים לא חייבים לעשות, שלא יובן לא נכון העבודה חשובה לבריאות הנפשית של העוסקים בהם ולפעמים גם לאחרים אבל לא לאנושות. לעומתם שמעתם כמובן על תחושת הסיפוק שבקציר, על השליחות של הרופא או המורה, על היופי שבכריית אוצרות (טוב יופי קצת מוגזם כאן) או על ההרגשה הטובה שבסוף יום בשדה. כל אלו הם הרגשות של סיפוק מביצוע צורך אמיתי של האנושות והן גם עבודות קשות ולא נעימות ברמה הפיזית.

מסקנות – פשוט לא צריך את כולנו. חלקנו מבצעים עבודה חשובה, וחלקנו הגדול פשוט הולכים לעבודה כדי לשרוד נפשית. להעביר את שעות הערות שלנו במצב שבו אנו מרגישים קירבה לתרומה לחברה ומקבלים כסף על העבודה בכדי לשרוד פיזית.

הצעות לפתרון

הפתרונות לבעיה הזו ממומשים בימים אלו ברבות מהמדינות בעולם מבלי לשים לב ומבלי לתכנן. אנחנו מאריכים את מסלול האוניברסיטה, ממציאים מקצועות שלא היו קודם, מייצרים מוצרים שאין בהם צורך, מוצאים שיטות שיווק חדשות המצריכות עובדי שיווק חדשים ועוד פתרונות סרק רבים. אבל הבעיה העיקרית היא עם הצעירים. רובנו מדרבנים אותם להתמחות ולמצוא מקצוע מעניין כבר בראשית דרכם אבל מעשית אין משרות עבודה התורמות לחברה ופנויות ליותר מחמישית מהם (אולי פחות כי תוחלת החיים עולה ויעילות היצור עולה) ולכן רובם ימשיכו לנדוד שנים ו"לחפש את עצמם" בלי להבין שבעצם הם לא ממש נחוצים למין האנושי.

            מה לעשות?
להפסיק את דת העבודה. הגרף מבהיר בפירוש שלא צריך את כולנו - למעשה לא צריך גם את רובנו. לעודד לימודים, לימודים ארוכים ביותר. לעודד אנשים לעסוק באמנות, טובת הכלל וצדקה. בקיצור לעודד לא לעבוד. לשבור את החיבור הזה בין עבודה מספקת לאדם שמח. דרוש מהפך קופרניקאי בדרישה לעבודה. אתה לא עובד יותר "אתה מקבל את הסיפוק שבעבודה יצרנית" ואין שום סיבה לתגמל אותך על עבודה כי התגמול נמצא בתוך העבודה, על עבודה לא צריך לקבל תגמול. שיהיה ברור: צריך לאכול לשתות ולשמוח אבל זה לא חייב להיות בכסף.

ומה עם כל אלו שעובדים כל כך קשה? אולי כדאי להחליף אותם מדי פעם. אולי נעשה תורנות עבודת בניין? בסה"כ 4% מהעובדים הם עובדי בניין זו שנת עבודה אחת מחיינו. אם כולנו נעסוק בה לא נצטרך יותר. זה רק רעיון ואולי לא טוב אבל רוב העובדים בעבודה פיזית יגידו לכם שהם לא מקנאים בפקיד הבנק והם צודקים (עד גיל 50). מה לעשות? שאלה טובה עוד אין לי תשובה מלאה. אבל ברור לי שלדחוף אנשים לעבודה ללא צורך זה לא הפתרון.

            מדע בדיוני.

אם נסתכל לטווח הארוך צריך לשאוף לחברה הנראית בערך כך: צעירים בשנותיהם הראשונות (מגיל  18) יעבדו בעבודות הייצור הקשות ביותר. חקלאות, בניין, צבא, וכו'. אלו ידאגו שבכל מקום ובכל זמן יהיו מספיק דירות לכולנו, אוכל בשפע ובתי חולים לזקוקים להם. בגיל 23-25 הם יעברו ללמוד לימודים שיכשירו אותם להתמודד עם חיים ללא עבודה. הם יתחלקו לשנים. אלו שירצו להמשיך בעבודה שאותה ביצעו אך ילמדו את המקצוע בו עבדו וישמשו מורים ומחנכים לדור העובד, ואלו שילמדו תחום שיתרום לאנושות בהמשך. החברה תעודד ותתמוך באנשים שיבקשו להתמקצע בענפים החיוניים כמו רפואה, חינוך, חקלאות, בניין ובטחון. אלו ימשיכו לתמוך בצעירים הממלאים את הצורך ה"חיותי" של החברה, וכן באנשים שיתמחו במקצועות עתירי ידע היוצרים את איכות חיינו כמו הנדסה אלקטרוניקה ודומיהם.

יתר האנשים יופנו ללימודי מילוי החסך הרוחני. לימודי פילוסופיה אמנות וכו שיאפשרו להם למלא את ימיהם במטרה. למעשה בחברה כזו כולנו נפרוש לפנסיה בגיל 40 ונוכל להתמקד בגידול ילדינו ובכל העולה על רוחנו. חישבו על כל הפרויקטים להם נוכל לתרום כי כל צרכינו ימולאו.

והנה אתר שהחליט לבחון את הנושא