טוב מנעוריו ואל הממון

איכות הכתיבה אינה ממעלותי אך יש אנשים שאכן יודעים לכתוב.
המשל הבא שהתפרסם בגליון 35 של ארץ אחרת ומובא כאן מתוך YNET מתמצת היטב את מקורות המשבר הכלכלי היום.
מעניין שהוא נכתב עוד ב 2006.
תודה לד"ר אילון שמיר על משל נהדר.

משל השוטר מעכו

השוטר שברח בעכו הזכיר לי סיפור יפה על הידרדרותה של האימפריה הבריטית.
אחד מילדי ירושלים סיפר איך כשהיה ילד נהגו הוא וחבריו להטריד את השומר של שער יפו. כשהאימפריה היתה בשיאה הספיק שהשומר יציץ אל מחוץ ל"בודקה" שלו, כדי שהם יברחו כל עוד נפשם בם. עם חלוף השנים נדרשה יציאתו ואף צעקתו כדי להבריחם. ולקראת סופה של האימפריה כבר העזו ילדים לרגום את השומר באבנים.
השוטר היהודי אשר נמלט ממידי האבנים היהודיים מזכיר לי את אותו שוטר בריטי אך כאן אנו במצב מסוכן בהרבה בו לרשות המקומית אין שום סמכות על נתיניה.
לו שוטר רציני היה נקלע למקום אני מניח כי היה מבין שחובתו להגן על מי שלקח תחת חסותו למרות הפחד. והיה ניצב בפני הפורעים ללא חשש וכנראה גם מבריח אותם, אך כיוון שהשוטר שלנו אינו מבין את תפקידו, הוא ברח.
אל תחפשו מי אשם בפרעות, חפשו רשותו של מי חלשה מספיק בכדי לאפשר פרעות, ומי מעודד פרעות כדי לשלוט באמצעות הפחד.
שלטונות של פחד כאלו ניתן לראות את תחילתם אך סופם....

לא ידענו (משפט גרמני מסוף המלחמה)

חבר שלי ריאיין פעם את יואל דה מלאך. במהלך הראיון הוא ראה על השולחן חוברת של בצלם,

לשאלתו של חברי למה אדם מבוגר המוגבל לביתו יקרא את החוברת השיב דה מלאך: "כדי שלא אוכל להגיד לא ידעתי"
כולנו מצווים במצווה הזו.

מדיניות ההתעמרות בעובדים בישראל

בקרו באתר הזה אם אתם ממש מעוצבנים

מיד תרגישו טוב כי יש אנשים הרבה יותר מסכנים ממכם.
וברצינות - האתר הוא בלוג של עורך דין על העוולות שנעשות לעובדים זרים בישראל.

יצר האדם טוב מנעוריו והיכן הוא כושל.

בפוסט קודם התחלתי להתעניין בשאלה למה הקיבוץ, הבנוי על ההנחה שייצר האדם טוב מנעוריו, בהתקלו בחברה הקפיטליסטית כושל ומאבד את חזונו. פה אתחיל בבנית התשתית למה זה כן עובד וכמו תמיד אגלוש לנושאים אחרים.

רוב הפעולות בקיבוץ נעשות בהתנדבות, למעשה כולן כך אך יש צורך לפעמים להסביר את סיבת ההתנדבות.

האבולוציה פיתחה אותנו שונים ברצונותינו ולכן רוב העבודות מאוישות באופן קבוע ע"י אנשים הרואים בעבודות אלו את מימוש שאיפותיהם. יותר מכך, הטכנולוגיה שיחררה אותנו מכמה פעולות קשות ואפשרה להן להיות עבודות נוחות יחסית שיתאימו לשאיפותינו. הכביסה, עבודת השדה, ואפילו החליבה הופכות לאט לאט בעזרתה של הטכנולוגיה לעבודות קלות יחסית ומעניינות.
התופעה הזו מאפשרת לאנשים המאכלסים קיבוץ לעבוד במקום המתאים להם לאורך זמן וללא שחיקה. כבר רואים מעין יצוצו הבעיות? מאותן עבודות שאינן מתאימות לפיזור הסטטיסטי הרגיל של רצון לעבוד בהן.
בקיבוץ שלי הדוגמה הבולטת ביותר היא חדר האוכל. אף אחד לא רוצה לעבוד שם.
בקפיטליזם, שנחקר לעומק, מקרים כאלו נקראים כשל שוק. אך בסוציאליזם או בקיבוציזם, עדיין לא נחקר היטב שוק העבודה ולכן אין מושג מתאים. אני אקרא לזה "כשל שיתוף".
הכשל שיתוף שפגשנו כאן (עובד ח"א) נפתר באופן שיוויוני ע"י תורנות. ולמה זו הבחירה המתבקשת? כיוון שבאבד יצר האדם טוב את הטוב המקסימלי (כל אחד עושה את הכי טוב לו ולחברה), הוא פונה לשוויון (כולנו נעשה קצת מה שרע לנו ולחברה יהיה הכי טוב). כאן מפעילה החברה הקיבוצית את שיקול דעתה ופוסקת כי אם לכולנו לא נעים לשטוף כלים ורצפה אז עדיף שכולנו נעשה זאת שווה באופן מתמטי ולא נוכל לכעוס אחד על השני.
כשל שיתופי כזה ברמות שונות מופיע בחיי הקיבוץ פעמים רבות ופעמים מועטות נפתר בשיטה המשאירה טעם טוב, אך זו מהותו של כל כשל, שפתרונו יהיה תמיד בטעם רע (חישבו על מיסים לקפיטליסט).

דוגמאות נוספות לכשל שיתופי הן:
- גידול הילדים (המאבק בין הצורך לעבוד לפרנסה ומימוש עצמי לבין "טובת הילד ליד הוריו" וקוצי מוצי כל היום).
- ניהול דמוקרטי של קיבוץ (שיחות קיבוץ הן מקור לא אכזב לאכזבות) כאן מוסתרת הנחת יסוד שניהול דמוקרטי הוא הדרך הנכונה, אבל על זה נאמר כבר שזו השיטה הכי פחות גרועה.
- סידור עבודה אם יש עוד קיבוץ שיש בו דבר זה.
- סידור רכב. וכאן אנו נכנסים לקשרים שבין ניהול יעיל של משאבים ליצר האדם טוב מנעוריו.

הכשלים הללו ממחישים את הצורך, בחברה המתבססת על יצר האדם טוב מנעוריו, בהדברות בלתי פוסקת ובהסדרים שאינם מדויקים אך חותרים אל הטוב.