כל מה שצריך לדעת למדתי בגן הילדים

ספר ילדים נהדר של רוברט פולהם שאיבדתי אבל נראה לי שאקנה לכל מנהיגי ישראל.
ברצינות - אי אפשר לתת לילד לנדנד לך 8 שנים ואז להתעצבן ולתת לו זבנג עם טנק ופצצת טון.
כן אני מדבר על המלחמה שלנו היום, זה מה שאמרנו להם בעזה, תנדנדו לנו זה לא ממש מפריע. ועכשיו פתאום נזכרנו שכל הזמן הזה זה בעצם כן הפריע ולכן ניתן לכם באבי אביכם. ואם תחזרו אז ניתן לכם שוב.
כמו ילדים גם מבוגרים לומדים על מערכות יחסים תוך תנועה ולכן צריך ליצור את ממערכת היחסים כל הזמן על בסיס אותם עקרונות. אם החלטנו למשל שקסאם זה רע אז צריך ליצור מערכת הקושרת את הקסאם ברמת החיים וגם ברמת המתים עם מעשה רע.
אי אפשר לבוא יום אחד ולשכנע שזה רע ומיד להפסיק. אז לאח שלי יש רעיון מעניין ונראה אם זה יגיע לאנשהו...
כדי שתהיה איזו נקודת התחלה נגדיר שמאיפה שעובר הכדור הבא מתחילים להזיז את הגדר. עבר הכדור בנקודה מסוימת, מודדים 100 מטר לכל כיוון ומזיזים את הגדר בעזרת בולדוזר 100 מטר קדימה.
קסאם שוה 200 מטר וגראד 300 מטר.
מהר מאד מגיעים למחירון מסובך יחסית אבל מובן בהחלט לכל ילד גן. ומהר מאד גם מגיעים לקו הבתים הבנויים ותשאלו מה אז?
אז כל בעל בית יודע שאם הכדור הבא עובר אצלו אז הלך הבית והוא נהיה שומר הגבול.
פשוט ויכול להיות יעיל - אבל כמו בגן צריך להקפיד שידעו שהגננת אחראית וקפדנית. אם קרה אז מזיזים את הגדר ולא משנה למי קרה. ואם לא קרה אז לא יורים באחמד כי הוא התקרב יותר מדי לגדר ולא מורידים פצצה בשטחים פתוחים כי אנחנו שומרים רק על הגבול שלנו ולא על החמאס ולא על שום דבר אחר.
יש עוד כל מיני שיטות כאלה אבל העקרון צריך להיות שיש מחיר מוגדר למעשה רע והוא ידוע ומובן וקשור למעשה.

אברהם ושמואל ומלחמתם בטרוריסטים.

את הרשימה הזו כתבתי בזמן מבצע "עופרת יצוקה" כשהכל עדיין בער לכן ולא הייתי לגמרי שלם איתה לכן לא פירסמתי. כעת כשהזמן עבר אני מפרסם ושלם איתה.
הארועים האחרונים העלו בי מחשבות על טיבו של הסכסוך בין מדינות לטרוריסטים ובעיקר בין מדינות לאוכלוסיות הנכנעות לטרוריסטים.
המצב כיום בעזה אינו מאפשר להבדיל בין ה"שלטון" לבין האזרחים. השלטון שלפי הגדרה פילוסופית הוא זה המופקד על הפעלת הכח, מנצל את אזרחיו להסתרת כוחותיו בתוכם.
במצב זה כל פגיעה ב"שלטון" בעזה תפגע בהכרח באזרחיו ותגרור למעשה פגיעה באמנת ג'נבה.מצב כזה שאינו נסבל ע"י אברהם אבינו בסדום ("האף תספה צדיק עם רשע?"), נסבל על ידי שמואל "לך והכיתה את עמלק והחרמתם" המורה על חיסול טוטלי של עם שלם (העמלקים).
לפני ממשלת ישראל עומדת קשת של אפשרויות תגובה הנעה בין נסיון לפגוע באנשי החמא"ס בלבד ("חיסולים מדויקים") ובין פגיעה ללא הבחנה.
הייתי רוצה להניח כאן את היסוד הפילוסופי העומד בתשתית שתי התפיסות ואז לנסות לחשוב על מודל ביניים נסבל.
נתחיל בחיסולים מדויקים או "האף תספה צדיק עם רשע?"- הפילוסופיה הנובעת ממשפט זה מניחה לפתח שלטון המממש אותה מכשולים ענקיים במלחמה באוכלוסיה תומכת טרור. לא אתחיל אפילו לפתח את מגוון הבעיות העומדות בפני מפקד צבאי הנדרש להבדיל בין צדיק לרשע כאשר הוא מורה על שיחרור פצצה מכנף המטוס. נוהל שכן היה פשרה רקובה הנובעת ממצב זה ונמצא על הקשת שבין אברהם לשמואל. אבל מדינת ישראל במהלך שנותיה נטתה להציג את עצמה כקרובה יותר לצד אברהם מלצד שמואל ולמרות שלא תמיד נהגה כך לרוב ניסתה לגבש את תפיסת עולמה לאור תפיסת אברהם.
התפיסה ההומניסטית הגורסת כי כל אדם הוא נפרד ולכן ניתן לשפיטה רק על בסיס מעשיו ולא מעשי אחיו ושותפיו נשענת על משפטו של אברהם ומהווה בסיס משפטי רחב במשפט המודרני. היא גם זאת שמנחה את תפיסת החיסולים המדויקים.
ונמשיך לשיטת שמואל "לך והכיתה את עמלק והחרמתם". תפיסה זו מאפשרת לפגוע בכל אחד מחברי ה"עם" העמלקי (כולל נשים זקנים ותף ואף מקנה) בשל חטא או מעשה שעשו אבותיו.
על הקשת שבין שתי השיטות אפשר לסמן נקודות בכל מיני מקומות ולהחליט איך לנהוג באוכלוסיה האזרחית בעזה. ניתן להנות את הצבא לנהוג כאברהם או כשמואל או בכל שיטה אחרת אך היום איני רואה הנחיה אמיתית איך לנהוג. הצבא מונחה לפגוע במטרות של השלטון החמאסי ובבניניו אך לחוס על האוכלוסיה האזרחית, הוא מונחה לפגוע ביורי הטילים אך לא בקרבת אזרחים. הוראות אלו הן אכן עירוב של שתי התפיסות אך אינן מאפשרות החלטה מושכלת על מטרות הצבא והדרך להשיג אותן. עמימות זו יוצרת בתוכנו את האפשרות להגיע למצבים דוגמת המצב המתואר כאן
המזכיר התנהגות של כוחות בתקופות חשוכות מאד.
בישראל שתי הגישות קיימות ולא ממש הגיעו לידי הגדרה. גישת שתי מדינות לשני עמים היא הביטוי הטוב ביותר העומד לרשות חסידי גישת אברהם אך לרשות חסידי שמואל עדיין לא עומדת גישה מגובשת
אז בניגוד למה שהבטחתי אין לי פתרון ביניים כי אני דוגל בשיטת אברהם.