בהתחלה זה היה רק נייר כי הרי מאד קל למחזר נייר. הבקבוקים החרו החזיקו אחריו ואז הגיע השיטפון. בטריות לצד שמאל, מחשבים לימין, פלסטיק לכאן, ניילון לשם האריזות לכתום לאן שמים את הפקק של הבירה? היוגורט מספיק נקי או שצריך לשטוף אותו לפני המחזור? והקרטון למקום אחר? ועכשיו נפלו עלינו גם הקומפוסטרים.
אני רוצה לטעון כאן טיעון טכנולוגי. אנחנו הולכים אחורה. הרי התחלנו לזרוק אשפה בגלל טיעון סניטרי. אנחנו זורקים אשפה כי היא מלוכלכת ומשומשת ומהווה מפגע בריאותי. לא כי אנחנו חושבים שאשפה זה יפה או אשפה זה טוב. אשפה היא מפגע בריאותי וצריך לסלק אותו בדרך היעילה והנקיה ביותר. ואז באה המהפכה הירוקה ואנחנו הולכים וטובלים את ידינו במקום בפח אשפה אחד, בארבעה או חמישה ואפילו כמה פעמים כדי להפריד בין הסוגים השונים.
בלי לשים לב פינינו בבתינו הצפופים, לפחות מטר מרובע לסוגי אשפה שונים כי "מי שלא ממחזר, זבל". והכל בשם הקידמה.
אנחנו מחזיקים המון איזורים מלוכלכים בתוך השכונות שלנו ולא מספקים אדמה טובה יותר לצמחינו כי מעשית לרוב הקומפוסטרים מתיבשים והורסים את האדמה. ואז אני מסתובב ורואה ערמת זבל טובה ליד פח קומפוסט מסריח.
רצינו להקטין את טביעת הרגל האקולוגית שלנו ויצרנו מפגע אקולוגי. רצינו לשפר את חיינו ויצרנו מפגע בריאותי. ובכן יש פתרון טכנולוגי. מפעלי מחזור היודעים להפריד את כל סוגי הזבל ללא מגע יד אדם ובלי צורך ביותר מפח אשפה אחד. כן זה קיים, ואפילו בריא טוב יפה וגם... כלכלי - אם מבינים את החשבון.
- מטר מרובע של בית? 2000 שקל בבניה ועוד שכירות ארנונה חשמל למיזוג וכו? הנה מקור של כ4 מליון ש"ח מאזורנו הקטן.
- עשר דקות עבודה בשבוע אני מקדיש למיחזור, ואני ממש נדיב אתכם. 2000 איש באזורנו הדל 50 פעם בשנה. בערך 9 שנות עבודה - 9 עובדים למפעל. ללא תשלום, הכל בהתנדבות. עוד לפחות מליון ש"ח לחישוב.
- שטח מיחזור, גדרות, מיכלים? ללא תשלום.
- פחים, משאיות, נסיעות צפונה למפעלי מחזור שונים. כמה מליונים? לא בדקתי.
לא אכניס את המחיר הבריאותי ואת הריחות הנעימים מהזבל היושב לו 5 ימים במקום יום אחד בתוך הבית ובחוץ. המיחזור בשיטה הנוכחית מסוכן בריאותית, מסריח מכוער ו... לא כלכלי. הוא נשען על האזרחים התורמים מזמנם והונם במקום להשען על בריאות טובה וטכנולוגיה טובה.
הגיע הזמן להקים מפעל מיחזור לכל אזור.
