שתי תפיסות העולם - הקפיטליזם והנצרות - מבוססות על התפיסה שיצר האדם רע מנעוריו.
בנצרות, הצלחה היא תפילה ווידוי. בקפיטליזם המתכון להצלחה הוא להיות יותר רע לחבריך מכל יתר העולם ובכך להרוויח יותר כסף.
ברור שזו תפיסה פשטנית של שני נושאים אלו, אך בבסיסו זה מה שבהקפיטליזם מטיף לו. לאחר מכן עטפנו אותו במעטפת "אם אני אצליח אני אקדם את העולם איתי" או לפי ביבי - קטר הצמיחה - אבל אסור לנו להתעלם מהבסיס.
כיום אנו רואים בעולם את כישלון התפיסה הזו. תפיסת השוק כפוסק אחרון יצרה מצב שכישלי שוק אינם מטופלים ברמת הממשל גורמים לחורים ברשת התמיכה החברתית אשר מדרדרים את הכלכלה באופן גורף.
ואיפה הקיבוץ מתחבר?
סוציאלזם וקיבוץ מבוססים על יצר האדם טוב מנעוריו. כאן המתכון להצלחה הוא חתירה למיקסום הטובה הכללית כדי שליחיד יהיה טוב. הכשלונות הקיבוציים שאנו צופים בהם מתיחסים ברובם למפגש בין הקיבוץ (טוב מנעוריו) לקפיטליזם במתכונתו הניאוקוני הדורסני ביותר (רע מנעוריו).
אני מניח שאני חייב עכשיו דוגמאות והסבר יותר מפורט.
אתחיל במקרה הכללי ביותר של הפרטת הקיבוץ:
קמים בבוקר רוב חברי קיבוץ ומחליטים שמהיום הקיבוץ יחלק משכורת. ניגשים לנציגי הקפיטליזם בבית המשפט ושואלים האם זה חוקי. עונה להם בית המשפט שלא לכן הם ניגשים לנציגיהם בכנסת ומשנים את החוק כך שהאגודה השיתופית שבה היו חברים עד עכשיו ונסמכה על יצר האדם טוב מנעוריו תיקרא קיבוץ "מתחדש" ותיסמך על היצר הרע ובכך ניתן לחלק את ההון שנצבר באגודה השיתופית הקודמת בצורה שאינה שווה. המפגש של הקיבוץ הישן עם מערכת החוק שינה אותו והפך אותו למערכת הנסמכת על חטוף ואכול ולמעשה הוציא את הקיבוץ ה"מתחדש" ממצבת החברות האנושיות המסתמכות על יצר האדם טוב מנעוריו והפכו ליצור קפיטליסטי סטנדרטי.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני בעד הגדרה עצמית לכל אדם ואינני פוסל את התפרקות הקיבוצים אם רצון חבריהם הוא כזה. אך אז אני חושב שמן הצדק לחלק את ההון שווה בשווה בין חברי האגודה ולקרוא ליצור החדש מושב. ולא להשאיר את ההון לחלוקה לא שווה בין חברי האגודה החזקים יותר.
אמשיך בהקדם אם הים לא יקרא לי והעט תחפוץ
