בני אדם אינם דגים מלוחים
"דבריו של טרומפלדור על דבר הקבוצה, שהוא רואה בה חזות הכל, אינם, כמובן, לגמרי לפי רוחי. אני אינני מעמיד את מפעלנו הלאומי והאנושי על הצורה, איזו שתהיה. בעיני טובות כל הצורות: קבוצה, קבוצה גדולה, מושב עובדים, קואופרטיב, קומונה – אם יהיה בהן תוכן אנושי. ואם לא – אף אחת מהן לא תועיל. ואל יאמרו לי, כי בקבוצה או בקומונה יותר קל להשיג את התוכן האנושי. בכל אחת מהצורות האלה ישנם צדדים חיוביים ושליליים. ולפי שעה אנחנו רואים, כי בכל אחת מהן פועלים קודם כל הצדדים השליליים. יען מה? יען אשר מעמידים את הכל על הצורה. שוכחים דבר קטן, שוכחים כי העיקר הוא האדם, אשר יהיה אדם בכל צורה, ולא הצורה היא העיקר. ודווקא בצורות שרואים אותן כאילו הן היותר שלמות – דווקא בהן שוכחים את זה, כי סומכים על הצורה שהיא תענה את הכל. מכאן מה שבא.
כללו של דבר: אם בקבוצה אתם רוצים או באיזו צורה שהיא, אל תראו בצורה מין חבית, שאתם נכבשים בה, נתמכים איש ברעהו כדגים מלוחים, ובזה אתם מסודרים יפה. בני אדם אינם דגים מלוחים ואין לסדרם בחבית סידור של קיימא. בני אדם יש בהם תנועה וחיים ועולם מלא".
א.ד. גורדון 1921
אני מסכים עם א.ד. גורדון כמעט לגמרי אבל חייב להזכיר משפט אחד של מרקס "ההויה קובעת את התודעה".
כמעט בכל תופעה אנושית רעה אני מוצא את המשפט הזה. המתנחלים אינם יכולים לברוח ממנו, הקיבוץ המתחדש מנסה לברוח ממנו וגם אני הקיבוצניק הישן נעזר בו הרבה, כי צורת החיים שלנו קובעת המון על איך אנחנו חושבים.
אני רואה במכתב שגם א.ד. גורדון הבין את זה ולא לגמרי יודע איך לפתור את הבעיה וטוב שכך.
כולנו מנסים
