אברהם ושמואל ומלחמתם בטרוריסטים.

את הרשימה הזו כתבתי בזמן מבצע "עופרת יצוקה" כשהכל עדיין בער לכן ולא הייתי לגמרי שלם איתה לכן לא פירסמתי. כעת כשהזמן עבר אני מפרסם ושלם איתה.
הארועים האחרונים העלו בי מחשבות על טיבו של הסכסוך בין מדינות לטרוריסטים ובעיקר בין מדינות לאוכלוסיות הנכנעות לטרוריסטים.
המצב כיום בעזה אינו מאפשר להבדיל בין ה"שלטון" לבין האזרחים. השלטון שלפי הגדרה פילוסופית הוא זה המופקד על הפעלת הכח, מנצל את אזרחיו להסתרת כוחותיו בתוכם.
במצב זה כל פגיעה ב"שלטון" בעזה תפגע בהכרח באזרחיו ותגרור למעשה פגיעה באמנת ג'נבה.מצב כזה שאינו נסבל ע"י אברהם אבינו בסדום ("האף תספה צדיק עם רשע?"), נסבל על ידי שמואל "לך והכיתה את עמלק והחרמתם" המורה על חיסול טוטלי של עם שלם (העמלקים).
לפני ממשלת ישראל עומדת קשת של אפשרויות תגובה הנעה בין נסיון לפגוע באנשי החמא"ס בלבד ("חיסולים מדויקים") ובין פגיעה ללא הבחנה.
הייתי רוצה להניח כאן את היסוד הפילוסופי העומד בתשתית שתי התפיסות ואז לנסות לחשוב על מודל ביניים נסבל.
נתחיל בחיסולים מדויקים או "האף תספה צדיק עם רשע?"- הפילוסופיה הנובעת ממשפט זה מניחה לפתח שלטון המממש אותה מכשולים ענקיים במלחמה באוכלוסיה תומכת טרור. לא אתחיל אפילו לפתח את מגוון הבעיות העומדות בפני מפקד צבאי הנדרש להבדיל בין צדיק לרשע כאשר הוא מורה על שיחרור פצצה מכנף המטוס. נוהל שכן היה פשרה רקובה הנובעת ממצב זה ונמצא על הקשת שבין אברהם לשמואל. אבל מדינת ישראל במהלך שנותיה נטתה להציג את עצמה כקרובה יותר לצד אברהם מלצד שמואל ולמרות שלא תמיד נהגה כך לרוב ניסתה לגבש את תפיסת עולמה לאור תפיסת אברהם.
התפיסה ההומניסטית הגורסת כי כל אדם הוא נפרד ולכן ניתן לשפיטה רק על בסיס מעשיו ולא מעשי אחיו ושותפיו נשענת על משפטו של אברהם ומהווה בסיס משפטי רחב במשפט המודרני. היא גם זאת שמנחה את תפיסת החיסולים המדויקים.
ונמשיך לשיטת שמואל "לך והכיתה את עמלק והחרמתם". תפיסה זו מאפשרת לפגוע בכל אחד מחברי ה"עם" העמלקי (כולל נשים זקנים ותף ואף מקנה) בשל חטא או מעשה שעשו אבותיו.
על הקשת שבין שתי השיטות אפשר לסמן נקודות בכל מיני מקומות ולהחליט איך לנהוג באוכלוסיה האזרחית בעזה. ניתן להנות את הצבא לנהוג כאברהם או כשמואל או בכל שיטה אחרת אך היום איני רואה הנחיה אמיתית איך לנהוג. הצבא מונחה לפגוע במטרות של השלטון החמאסי ובבניניו אך לחוס על האוכלוסיה האזרחית, הוא מונחה לפגוע ביורי הטילים אך לא בקרבת אזרחים. הוראות אלו הן אכן עירוב של שתי התפיסות אך אינן מאפשרות החלטה מושכלת על מטרות הצבא והדרך להשיג אותן. עמימות זו יוצרת בתוכנו את האפשרות להגיע למצבים דוגמת המצב המתואר כאן
המזכיר התנהגות של כוחות בתקופות חשוכות מאד.
בישראל שתי הגישות קיימות ולא ממש הגיעו לידי הגדרה. גישת שתי מדינות לשני עמים היא הביטוי הטוב ביותר העומד לרשות חסידי גישת אברהם אך לרשות חסידי שמואל עדיין לא עומדת גישה מגובשת
אז בניגוד למה שהבטחתי אין לי פתרון ביניים כי אני דוגל בשיטת אברהם.