יום שבת, 16 באפריל 2011

בסיס פילוסופי לתפיסת המס


בעקבות הבלוג הקודם השתתפתי בכמה שיחות עם אנשים שאני מעריך.
מה שראיתי הוא שמרבית האנשים אינם מבינים את הבסיס הפילוסופי עליו בנויה החברה שלהם ואת ההשפעות הפילוסופיות המנווטות את העולם בימינו. אנסה לקצר את תולדות הפילוסופיה כדי להסביר איך זה קשור למס.
כל הדיון הזה יהיה נגוע בהכללות קשות וברדידות אך אני מקווה שהוא יעזור להבין את הבסיס הפילוסופי לבעיות עליהן אני מדבר בבלוג (בעיקר בעניינני המס).

בעיקרון בבסיס החברתי שלנו קיים מתח בין שתי צורות חשיבה, השאלה האם יצר האדם טוב או רע מנעוריו היא המפלגת את החברה ומגדירה את הבסיס הפילוסופי לכל האיזמים שאנו מכירים.

נתחיל מהצד הרע:
- טוטאליטריזם בו המדינה והמנהיג הם אלו היודעים מה טוב ולכן מדכאים את היצר הרע ומנווטים את האדם אל הטוב.
- קפיטליזם בו ההון הוא הגדרת הטוב והשאיפה אליו היא המניעה את האדם ה"טוב" עם ועל חשבון אחרים.
- ניהיליזם בו ההנאה של היחיד היא החשובה והיא משתלבת בהנאת הרבים.
- הומניזם ובנו הסוציאליזם בו ערך האדם הוא המגדיר את הטוב וערך החברה הוא כערך סכום החברים בה.
- קומוניזם בו ערך האדם נקבע ע"י ערך החברה בה הוא חבר.
ועוד כמה איזמים שלא נסקור.

כמו שהזהרתי זו הגדרה קצרה ולא אחראית אבל היא תעזור לנו לבחון כמה צדדים של המס ואיזה איזם הוא בא לשרת.

המדינה של היום שהיא ישות טריטוריאלית (מוגדרת לפי שטח) הבאה לשרת את רווחת תושביה (הגדרה קצרה ולא מדוייקת). המדינה גובה מיסים כדי לשרת את מטרת האיזמים השונים. חלוקת "שלל" המס מתבצעת על בסיס נסיון לשרת את כל האיזמים לפי מספר האנשים התומכים בהם(דמוקרטיה).

נבחן את המע"מ כדי להבין איך הוא משרת כמה איזמים:
במדינה טוטליטרית המע"מ הינו דרך פשוטה לגבות כסף לטובת המדינה.
במדינה קפיטליסטית הוא משמש דרך להעביר כסף מהעניים לעשירים כיוון שהוא מהווה אחוז גבוה יותר במיסי העניים מבמיסי העשירים.
הניהילסטים אינם מקימים מדינה כי היא מפריעה להינות.
הסוציאליסטים כמובן מתנגדים לגביה על בסיס הון או קניה ולכן מתנגדים למע"מ כצורת גיוס הון לצרכי המדינה.
הקומוניסטים מתנגדים למע"מ מאותן הסיבות של הסוציאליסטים אך במדינה קומוניסטית תאורטית המע"מ הוא מס שיוויוני ולכן סביר.

לעומתו מס הכנסה הוא מס סוציאליסטי בהגדרתו המיועד להעביר יותר הון מה עשירים אל קופת המדינה.
כאשר אני ממסה לבחון את פעולות הממשלה השיטה שלי היא לבחון איך כל פעולה משרתת איזם מסוים ולא איך הפעולה משרתת את המדינה. כיוון שהמדינה היא סכום האיזמים המרכיבים אותה יש לבחון אותה כך כדי להבין את הפוליטיקה.

ועוד כמה דוגמאות:
- הממשלה מבקשת לאפשר לרופאים לבצע יותר פעולות פרטיות בבתי החולים. לכאורה הנגשה של הפעילות הפרטית לאזרח אך למעשה שימוש של יחידים (קפיטליסטים) באמצעי השירות של המדינה לייצירת רווח אישי. פעולה קפיטליסטית מדוייקת וחדה של העברת הון המדינה לידי היחיד ולא לטובת כלל אזרחיה. כאן זה לא מס אך למעשה זו פגיעה מיידית בשימוש היעיל במיסים לטובת האינטרסט הקפיטליסטי.
- מס הקניה בוטל כמעט כולו אך עדיין מופעל בכמה מקומות. מס זה הוא אינטרס מידי של הקפיטליזם שכן ערכו גבוה יותר (אחוזים) אצל הקונה העני מאצל העשיר בשל התפלגות הקניות.

בקצרה המיסים נוטים לפי האיזמים אותם הם אמורים לשרת. ככל שמעמיקים יותר בהקריאת ספר המיסים רואים יותר את האיזמים מטים את הכך לכאן ולכאן.
ככל שהמס יותר פרוגרסיבי, יותר סוציאליסטים יתמכו בו ואילו במיסים רגרסיביים (שהקפיטליסטים נוטים לקרוא להם ניטרליים) יתמכו יותר קפיטליסטים.

לכן מהיום כאשר אבחן פעולות ממשלה אבדוק אותן לפי איזה איזם הן משרתות.

אין תגובות:

 
Locations of visitors to this page