אתמול
הבנתי למה אנשים חיים פחות בפריפריה. או לפחות סיבה אחת לכך, החסכון הבלתי פוסק של
הממשלה וקופות החולים במתן שירות למשלמי המיסים. מעשה שהיה כך היה. בני בן ה15
נפצע בבוהן רגלו, לאחר שבוע כשהפצע לא החלים לקחתי אותו למרפאה. בעבר זה היה אומר
ללכת לאחות בקיבוץ לפני בית ספר שתאבחן את הפצע המזוהם ותרשום לו אנטיביוטיקה
שתאושר טלפונית עם הרופא ותתן לי את התרופה ממחסן התרופות בקיבוץ, עשר דקות לפני
העבודה ואנחנו מסודרים. אבל היום, הקופה חסכה את הוצאות המרפאה ובעצה אחת עם
המועצה האיזורית איחדה את המרפאות בקיבוצים למרפאה איזורית מה שמצריך הגעה ברכב,
שאין לי ובזבוז שעת המתנה בתור לאחות ואז לרופא ואז שוב לאחות שתרשום מרשם
לאנטיביוטיקה. אבל...... בזה לא תמו הצרות, את בית המרקחת של המרפאה האיזורית סגרה
הקופה, את מחסן התרופות של האחיות ביטלו משרד הבריאות והקופות ואת האישור לתת מרשם
לאחיות כפר ביטל משרד הבריאות. מה שאומר שאני צריך לסוע חצי שעה לבית המרקחת הקרוב
(שסגור לרגל שיפוצים) לחפש את הסניף הפתוח (בצד השני של העיר) ולעמוד שעה בתור
לרוקח ואז לחזור דרך פקקי העיר המתעוררת אל עבודת יומי. בסה"כ בוזבזו שלוש
שעות מחיי ונסעתי כ150 ק"מ מיותרים. וכל זה מחוויר לעומת איחור של יום שלם
במתן אנטיביוטיקה לנער. סיפור קטן על רמת הבריאות בפריפריה. רק בריאות
יום שני, 29 בינואר 2018
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
תגובה 1:
היי עופר,
אני יכול להבין את התסכול שלך. באמת מעצבן.
שרותי הרפואה לא רק בפריפריה מתדרדרים. אני חיי במרכז הארץ, בעבר לקבוע תור לרופא עור מומחה היה לוקח שבועיים שלושה בממוצע. כעת כאשר אני רוצה לקבוע תור דרך האינטרנט, התור הפנוי הראשון שיש לי הוא לעוד חצי שנה. ברור שזה יעבור עד אז, או שהפצינט כבר ימות? את מי זה מעניין?
מה קורה עם שרותי הבריאות במדינה שלנו?
למה לא קמה קול זעקה?
התגובה נכתבה ב =2018_11_24__01:42
תודה. יוסי.
הוסף רשומת תגובה