
אחר כך עם השקיות באוטו כשחשבתי יותר לעומק והבנתי שאני כבר לא רואה חיוכים של זרים.
חבריי מחייכים אלי וגם מכריי והעובדים איתי. אבל חיוכים סתם מאנשים זרים שעוברים מולך. חיוך של הכרה בנוכחותך והסכמה לה. את זה רואים מעט מאד. וככל שהמשכתי לחשוב על זה אני נזכר שיש פחות חיוכים בכלל, בהמון, ברחוב, במסעדה. אסימוב היה כבר כותב על זה משהו, בעצם הוא כתב את הסיפור על מקור הבדיחה. אולי למישהו אחר יש הסבר לתופעה.
ולשמאלנים שבינינו אל תמהרו להאשים 'אותו'. החיוך הזה הוא בין שני אנשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה